הסיפורים של Danto
פרק 12 ואחרון בעוד כמה דקות אני עומדת להגיע לתחנת הרכבת של מחוז 4. יומיים עברו מאז שהוכרזתי כמנצחת של משחקי הרעב ה-22. במהלך היומיים האחרונים עברתי טיפולים במרכז הרפואי […]
פרק 11 בוקר היום החמישי. וככל הנראה היום האחרון של המשחק. הקברניטים לא ימשיכו את המשחקים האלו כאשר נותרו רק 3 מיועדים בזירה, ועוד מיועדים שהם לא קרייריסטים. אני שוכבת, […]
פרק 10 היום הרביעי של המשחק. מי היה מאמין שאשרוד עד השלב הזה? שאהיה בין שבעת המיועדים האחרונים שנותרו במשחקי הרעב השנה. אני הנערה ממחוז 4 שאולי הצליחה להגיע הכי […]
פרק 9 אני מתעוררת לצרחות. הבוקר של היום השלישי של המשחקים מתחיל בריב קולני בין מריקה לליה-לין. אוליבר ובון נמצאים ביניהם ומנסים להפריד בין נשות הקרייריסטים. אין לי מושג הפעם […]
פרק 8 היום השני של המשחקים מתחיל עם שמיעת התותח. אחד מהמיועדים מת הבוקר. "מעניין אם הם הורגים שם אחד את השני או שיש משהו שמת מהפצעים שלו" תהה לעצמו […]
פרק 7 ליה-לין יושבת לה על החוף לבדה. קיה מבצעת סריקות בתוך קרן השפע, ואוליבר ובון עסוקים בניסיונות כושלים להדליק מדורה. אני מתיישבת לי על החולות בין חוף הים לבין […]
פרק 6 אחרי בערך כשלוש שעות שאני יושבת בקרן השפע לבדי, והערב כבר יורד לו. אני רואה את קיה ואת שאר הקרייריסטים מתקרבים. כבר ממרחק חצי קילומטר אני שומעת את […]
פרק 5 אני עומדת בתוך הקפסולה שצריכה לעלות אותי בכל כמה רגעים לזירה של השנה. הלבישו אותי הבוקר בבגדים של המשחקים, מכנס שחור וחולצה צמודה, קצרה וכחולה. שעליה יש את […]
פרק 4 אני מתעוררת ליום האחרון שלי. לפחות ליום האחרון שלי לפני שהמוות שלי יככב בטלוויזיה. השעה תשע בבוקר, שון עדיין ישן במיטה. אני יוצאת מהמיטה ומתקדמת לכיוון חדר הרחצה. […]
פרק 3 לפני העלייה לרכבת לכיוון הקפיטול, נותנים למיועדים להיפגש עם ההורים שלהם בלבד. סוג של מחוות פרידה להורים להיפרד מהילד שלהם, אותו ילד שהם טיפחו כל השנים ועכשיו הוא […]
פרק 2 אני עומדת באמצע התור של כל הבנות שהשם שלהן בכד ההצבעה השנה. לפי כמות הילדים הנמצאים היום ברחבת העירייה של מחוז 4, נראה שלמרות שהגזרות הקשות של הקפיטול, […]
אני פוקחת את העיניים שלי. צמרמורת זורמת בגופי מכפות רגלי ועד מצחי. שוב אני עוברת את החוויה הנוראית הזאת, חווית הפחד המשתק. כמו כל שנה, בבוקר יום האסיף הנוראי. זאת […]
"אלאור אתה איתנו?" צחקוק נשמע בכיתה משאר התלמידים כשהם מביטים בי, הנער החולם בהקיץ. אני מרים מהר את מבטי, שהיה עד לפני כמה רגעים שקוע מול החלון הפתוח של הכיתה, […]
סתכלו מסביב. מה אתם רואים? נערים בני שבע עשרה, שבוחנים את הגבולות שלהם? שבוחנים את החשקים? שבאים לעוד יום לימודים רק בשביל לשמוע את הצלצול האחרון של אותו יום? אותם […]
צריך קצת אינטליגנציה, בשביל להבדיל בין מציאות לפנטזיה. כשבא לך להרגיש חופשי, זה לעשות משהו לא ממשי, לפעמים משהו לא אנושי. מה מותר? מה אסור? כיצד אגע בך, בלי להסתבך, […]
– זהו סיפור ההמשך של הסיפור הראשון שפרסמתי כאן – "הפילוג". פרק 1: ריח הדבש הציף את הארמון השחור. שנאתי את הכינוי הזה, אבל הוא היה קליט. הוא הוציא את […]
פרק 22 ואחרון הם משחררים את האזיקים שכובלים את ידי. הכיסא שעליו אני יושבת קשה כמו אבן, חסר ידיות. השולחן שנמצא בחדר החקירות מזכוכית והאור עמום בחדר, בדיוק כמו בסרטים. […]
פרק 21: אני צורחת ומשתוללת. הכבאי תופס אותי ומצמיד אותי לצידו הסגור של המסוק ומתחיל להרגיע אותי. אבל זה לא עוזר, רובי מת. רובי נפל מול עיני אל מותו. הוא […]
פרק 20: השמש מסוונרת את העיניים שלי. זאת השמש של הבוקר, שעולה באיטיות לאט לשמיים ומפזרת את קרני השמש שלה בכל מקום. אני לא יודע אם העובדה שמה שאני עושה […]
פרק 19: השעה מאוחרת כבר. הודעתי היום שלא אגיע לעבודה. רציתי זמן לעצמי, רציתי זמן להתארגנות. היום בערב אני וליבי מוציאים לדרך את התוכנית שלנו, אנחנו עומדים לחשוף את ארגון […]
פרק 18: שבועיים עברו מאז שליבי סיפרה לי על התוכנית שלה. שבועיים שבהם אני נאמן לה, נאמן לעקרונות שלה. אין כאן יותר קיצוניים או מתונים. יש כאן צדק. ואני רוצה […]
פרק 17: שעת ערב. אני וליבי מדוושים באופניים. היא מדוושת מקדימה ואני עוקב אחריה, למרות שאני יודע לאן היא נוסעת. לחורשה. אותה חורשה שהייתי עוקב אחריה ואז מאבד את עקבותיה. […]
פרק 16: אני מביט בעיניה של ליבי. הן מלאות כעס. "ליבי…" אני ממלמל בקול מופתע. ליבי דופק במהירות, מה היא עושה כאן? מה היא עושה בקומת הארכיון? היא מסתערת לעברי. […]
פרק 15: אני מתיישב בחדר האורחים. הבית נראה בית חמים מאוד. אני מביט בתמונות שנמצאות על המדפים, האישה המבוגרת שטוענת שהיא אמה של ליבי מופיעה בתמונות לצד גבר מבוגר גם. […]
פרק 14: כולם מתיישבים בטקס לזכרם של צ'ארלי, סטפני ובלה. שבועיים עברו מאז התאונה הקטלנית, שבה שלושה מחברינו מצאו את מותם. אף פעם לא יצא לי לדבר הרבה עם שלושתם, […]
פרק 13: אני פוקח את עיני. נראה שאיבדתי את ההכרה לכמה שניות. אני מרגיש את הזכוכיות של האוטובוס על פני. הכול מרוסק, מלא בדם. אני מרגיש אוזני נאטמות, ולאט הם […]
פרק 12: בחודש וחצי האחרון אני לא מפסיק לעקוב אחרי ליבי. הפכתי אותה בראשי לאחד האנשים המסוכנים ביותר שיצא לי להכיר. העובדה שיש לה ציור של ארגון "הטיהור". אותו ארגון […]
פרק 11: למרות שאמי ביקשה שלא אלך לעבודה היום, אני לא מקשיב לה. אני אומנם מתעורר מאוחר אבל מחליט להתקדם לכיוון תחנת האוטובוס. אין לי אופניים יותר שאני יכול לנסוע […]
פרק 10: אני פותח את עיני ולא רואה כלום. בד שחור מסתיר את פני. ידי אזוקים באזיקי ברזל, לפחות אני משאר ככה לפי הרגשת האי נוחות. אני מרגיש את הידיים […]
פרק 9: אני מדווש באופניים. השעה בערך חצות הלילה והרחובות ריקים. אני עובר דרך הגינה שמפרידה בין הבית שלי ולבית של אמבר. אני מבחין באור חדרה עדיין דלוק ובצללית שלה […]