הסיפורים של Colorful Magic
אני מסתכלת על פניו. מנורת חשמל מהבהבת מאירה אותם. אני מחייכת באופן מוזר. אנשים אחרים היו אומרים בפסיכיות, לא אני. פניו מעוותות, שפתיו ננשכות. הוא נראה לי לא יציב, קצוות […]
אז כן, ככה זה נגמר. הם היו מבועתים, חצי בוכיים. עומדים בחלוקי רופאים מוזרים, כחולים. 'רוצו', הם אמרו. 'ברחו', הם צעקו. היינו מבועתים עמדו במקום, או שניסינו לעצור את הדם. […]
הטיפות נופלות. הגשם מחליק על אפי, יחד עם הדמעות. אני מחזיקה בשתי ידיים רועדות במטרייה שחורה, כמו עיניי. אני רואה את העולם מטושטש יותר ממה שהוא באמת, וזה לא בגלל […]
בום. בום בום. בום. אני מרגיש את הלב שלי נדחס בין הצלעות. אני לוחץ על דוושת הגז בחוזקה והמכונית מגיבה תוך שנייה, במהירות אגרסיבית מידי לטעמי. כדורי אש קטנים כמו […]
אני מסתובב סביבי המצבה שלך. מחליק את ידי על שכבת האבק, ומנקה אותה. אני מניח ורדים לבנים – שתמיד הכי אהבת – על קברך, וזורק את הוורדים מחודש שעבר. מבטי […]
אני מרים את מבטי אליה, בפנים נואשות. אני צופה בתנועותיה החינניות. אני שרוי בכאב. אסור לי אפילו לחלום? זה עולה על גדותיו. כן, האהבה הלא מציאותית. בגשם המטשטש, אני צועד […]
*הערה: לא אני בחרתי את השם. זו הפיצול שלי. מאפייני העולם: ~עשרים אחוזים מהאוכלוסייה נולדים ערפדים ולכל ערפד יש כוח מיוחד שייחודי רק לו. ~עולם רגיל של בני אדם כשערפדים […]
אני שוכבת על הכביש, מדממת את רגשותיי עליו. השתנקות, ועוד אחת, ויש עוד כמה בדרך. קולות הכאב שלי מהדהדים ברחובות, ממלאים אותו ביופי שחור שנוזל מהשמיים טיפות מים גדולות צונחות […]
הם משחקים בי, האנשים. הם מכניסים לתוכי זיכרונות מטושטשים וכבדים מידי שבשביל שלא אזכור אותם. אני יושב בחשיכה המשתקת, עיניי נדמות שחורות מפאת חוסר האור. אישוניי מורחבים במיוחד. המשחקים שלהם […]
הרוח הצליפה על פניי. עפתי בשמיים הצחורים, נכנסת לעננים ואוספת עם ידיי חלקיקי ענן לבנים. ירדתי ועליתי, כנפי המלאך השחורות שלי הבדילו אותי מהסביבה. כולם יכלו לראות אותי, לזהות אותי […]
הכוכבים נושאים איתם את המשאלות. הכוכבים לוקחים אותן, ומשאירים אותנו ריקים. תקתוק השעון מתגבר, מבשר על הזמן שנשאר. צליל הגשם בולע את הבכי שמלווה את החלומות השבורים. הלילה הכוכבים זולגים […]
הרחשים התעצמו, השמש שקעה במהירות, משאירה אפלה וחרדה מאחוריה. הוא התרוצץ ברחובות, לובש מסכה לבנה עם עיגולים רחבים בצבע שחור במקום עיניים ופה. כולם נעלו את דלתותיהם בבהלה, מהשעה שש […]
את לא בודדה כמו שאת חושבת שאת, ניסיתי להגיד לך. נוכל לעוף, ולקפוץ, ניסיתי להגיד לך. יכולנו לשקוע בספריה, ולהיעלם בספרים. ניסיתי להגיד לך. את לא בודדה כמו שאת חושבת […]
אני ונייט עמדנו צעד אחד אחרי דלת האבן. מתפלאים מהנוף. ראינו רק צדדים של מקומות. הייתה בועת אבן ענקית נוצצת כמה מטרים לידנו, שסנוורה עין אחת שלי. אגם התנוסס מלפנינו, […]
הלבנים החלו ליפול, אפשר לראות את הסדקים על הקירות. השמש זורחת, צורבת את עורי והופכת אותו לאדום. הכל שחור, למרות השמש. היא רק צוחקת ושואבת את כל האור שמאכיל אותה. […]
העיניים מגרדות. הלב שרוט. הכאב נספג בגוף. הידיים רועדות, וקול הבכי מהדהד. העולם נעלם, וכל מה שנשאר זה אני. המחשבות כבר לא שמחות (לא שהיו כאלה מעולם), והכל נראה חסר […]
כי מה שהיינו זו זכוכית שבורה. לא התכוונו להישאר. נזרקנו לרצפה. תעזבי אותי כאן, לפני שתחתכי גם. כי מה שהיינו זו זכוכית שבורה. נמרחנו על הרצפה, שרוטות. פגומות. אותך עוד […]
Oh, hello there. I'm supposed to congratulate you. But I don't understand why, ’cause it's only a birthday, day of birth. I've heard greetings already tons of times. And I […]
אני מתה. אני הולכת ליד האגם הצלול וטובלת בו את ידי. הירוק משתרע סביבי, מצדד בי. אני מתה, ולא מבינים למה. אני גם לא, אבל אני מתה. הציפורים מצייצות, ופרחים […]
היא בקושי ידעה את השם שלך. זה בסדר, תשבור את הקללה. לילות קרים כזכוכית, ושמיים שקופים כבדולח נקראים לילות בדולח שבור. כי כאשר אתה מגיע עד לנקודה הזו, שאתה מרגיש […]
ורד קפוא. שדה וורדים קפואים. אני מהלכת בו, עובדת עצות. מחפשת שלווה לנפשי. אני נשכבת על השלג המצטבר, ועושה בו מלאכים. צלילי כינורות חלולים, ממלאים את אוזני בברכת שלום תמימה. […]
שפתיו רפרפו על פניי ונישקו אותי בעדינות. הייתי מגיעה אליו, מנחמת אותו, ומנעימה את זמנו בבית החולים. היינו מחייכים, ואפילו צוחקים מפעם לפעם. שלוליות סובבות אותי, ואת חלומותיי השבורים. השחורים. […]
אני ממשיכה לפלס את דרכי כמחשב שנותנים לו פעולות. אני שוחה ונושמת, שוחה ונושמת עד שריאותיי נקרעות. אני יודעת שהייתי כאן. זה המקום שלהם. הבית שלהם. כל מה שהם עבדו […]
3:00 אני לא מצליחה לחשוב אפילו על סיבה לארגן חטיפה בשבילי. 5:00 אני מתחילה לשרבט ציורים במחברת שלי. מזמן לא ציירתי, ומאוד התגעגעתי לזה. 7:00 אני מרגישה רטיבות על החלק […]
הדממה עוטפת אותי, ומחרישה את אוזני לכל רעש אחר. אני מנסה להרוג את העצב, אבל הוא כבר טבוע עמוק בגופי. אני הורגת אותו בדמיון, עם סכין חדה במיוחד, ונשארת ללא […]
הם חטפו אותי. ידיהם עטפו את פי בחוזקה, כדי שלא יפיק שום צליל. כתמים כחולים נמצאים כאובים על ידיי. ניסיתי להיאבק, אבל חבטו בי ללא הרף. "שלום," קול אמר כשנכנסתי […]
סכין מלטף בעדינות את צווארי, דם ניגר ממנו. פס ארוך ועשיר של דם. סכין מרים את ראשי אל העננים הטהורים, ואל השמיים התכולים. אני שומעת צווחות, וצעקות, שמכוונות רק אליי. […]
רגשות מתנפצים, הגרזן מותח, המראה מתרסקת. הקור נוטף, הכאב מלטף, השברים חותכים. אני עצובה בקיץ, ולא בחורף הזחוח. אני עצובה בקיץ, כי אני קופאת בפנים. הבגדים נקרעים, הרסיסים אופפים, ודמעות […]
אני שומעת גיטרות חשמליות, מפעימות את אוזניי. שוב ושוב, שעות שלמות. ואז אני מבינה, שזו רק אגדה. (זה היה אותו שיר בדיוק)