הסיפורים של ColdWolf
אני כל כך מצטער שעזבתי את האתר! אני עבדתי על סיפור אחר, והתחלתי לימודים, והייתי בחופשה, ואם להגיד את האמת? שכחתי שאני כותב סיפור, וכשהזכרתי לא היה לי כוח. אם […]
שמעתי את אחותי צועקת על מישהו מילות שהיו עושות לאימא שלי התקף לב. הרגשתי דברים דקים ומסריחים, כנראה קש. ניסיתי לפתוח את עיניי, אבל סגרתי אותן במהירות לאחר כאב חד. […]
בטעות מחקתי את פרק 3 ו4… מצטער. מה שאומר שממחר אצטרך לכתוב את שני הפרקים שוב. אה. ובו זמנית גם את סוף שמונה של זאבים. אז כן. עשיתי לשאלה ענקית. […]
שביבי עץ שרטו את זרועותיי, וחבטתי בכבדות. לא היה לי מושג שהיה בי את הכוח הזה. אבל יותר הדאיג אותי כמה זמן הייתי כאן, הרגשתי שעברה רק חצי שעה, אבל […]
״לכפר הזה יש המון שמות, הכפר השקט ביותר בסלונייה. הכפר המפואר ביותר בסלונייה, הכפר העתיק ביותר גם כן. לפעמים גם גם כפר השלום. אבל כל תושב יגיד לכם שזה כפר […]
אריס שטונסאר היא ילדה מחוננת. ובקרוב תהיה בת 14. היא תמיד חלמה להצטרף למסדר האדום – לו מה שמצפים מבת כפר פשוטה, ובטח שלא מנערה. רוב בנות הכפר שלה אפילו […]
חלק ב׳ סלמנדרות המוות פוגשות את אבא של אליסון/בחירות גרועות — מצבנו היה רע. בלי תגבורת לא נשרוד עד הבוקר. נשכתי גרוגונה בצווארה וזאת הפכה לאבק, בעודה צורחת קללות שעדיף […]
׳סלמנדרות המוות׳ פוגשות את אבא של אליסון כולם נעמדו בשורות מפוזרות. פניהם היו מפוחדים או חסרות הבעה. תהיתי מה קורה אצל חבריי… והאם אריק שרד את המסע? חששות הטביעו אותי, […]
״אני יודע שלא דברנו הרבה… ואם לא בכלל.״ אמרתי וטיפת עצב מלוחה-מתוקה נזלה על אפי באיטיות מכאיבה. ״אני יודע שכל מה שאמרנו היה שלום ולהתראות. ואני מצטער על זה.״ אמרתי […]
מחשבות אופטימיות —- נ.מ אליסון ״את כל כך מתה.״ אמר בראיין ברוגז, ועיניו שדרו מבט נואש של כעס. ואילו עיניי שידרו לו, ׳קדימה, לך על זה.׳ ״אם ככה, אז זה […]
ליאון עושה הפתעה, לא בקטע הטוב… —/ ״המאמן הזה קשוח!״ גיכך אייזיק והחטיף למייקל אגרוף בכתף. ״אני שונאת ספורט.״ נחרה ג׳יין, וחבטה את ראשה בשולחן. המקום נראה כמו מסעדה, מחא […]
*ברציתי להוסיף יש הסבר למה לא העלתי* — יום גרוע, כרגיל. — המאמן נראה… כמו מאמן. בגדי ספורט, משרוקית, כובע. היו לו זיפים ושיער מודבק למצח, כאילו חזר אחרי ריצה, […]
בכל פעם שאני נוגע בקרומי העור, בכל פעם שאני מעביר דף, בכל פעם שמילה קופצת לעיני, אני בוכה. הזכרונות מהילדות מתלאים בגעגוע עז להיות לידך, להרגיש שוב פעם נאהב, להרגיש […]
אני שם לב להמון (המון) סיפורי אהבה וכדומה. וכשאני נכנס לראות מה צורת הכתיבה שלהם, ואם יש איפה להעיר, אני מוצא די הרבה. וכל התגובות שם הן תגובות של ״את/ה […]
לא מעניין אותי מה אומרים בכיתה. כל מה שאני עושה זה לצייר. לצייר את העולם שלי. לצייר את העולם בו איש לא גבוה מהאחר, בו הדאגות הן הבעיה של המחר, […]
הדם השפך מאפו ובקצב יחיד הם המשיכו לבעוט בו כמו שבועטים בכדור בשיא הכוח. חלקם צחקו בקול, חלקם פשוט שתקו עם מבטים רגוזים, וקמטי כעס הופיע על פניהם והוחלקו עם […]
לימודים — נ.מ אליסון ״את הסכמת לזה?״ שאלה בכעס אייס, שהעמיסה את תיקה השחור על גבה. היא לבשה את הבגדים הכי מרדניים שיש בארון שלה, נראה לי… חולצה ועליה גולגולת, […]
לא עוד ילדים שמחים, לא עוד חיוכים של פעוטות. לא אראה יותר את הכובע הירוק המחריד, לא עוד אשמע את התנין מתקתק, אני שונא אותו, ואת כל חבריו, מה כבר […]
מוקדש לכל מי שכתב או כותב את סיפורי העל-טבעי שאותי מאוד מרגשים. -קולד —- ישבתי בתוך האוהל, על כיסא קטן מעץ. בראיין שלח מתלמד להודיע שאליסון נעלמה לפני כמה שעות. […]
אז הסדרה חוזרת באופן רשמי. ואני מבטיח להעלות גם אם לא בא לי. —- – הרעיון [הגרוע] של ברייאן – ״לא.״ אמרתי. ״בחייך, אליסון!״ התעקש ברייאן ועשה לי עיניים-חמודות. ״למה […]
רואים את הילד הזה? הילד שלא מעז להביט על מי שיושב לידו? רואים את הילד הזה? הילד שלא מוכן לפתוח שיחה? רואים אותו? רואים את הילד שמצייר בזמן השיעור? רואים, […]
לפני שלוש שנים, נהגתי להביט על השדה היפה בעולם, שדה הקוצים. נטעתי אותו לפני ארבע שנים, הוא גדל, השדה המרהיב. הקוצים תמיד הזכירו כיצד החיים נוראיים כל כך… כה מרירים. […]
גיבורים. אנשים בעלי יכולות מדהימות, כאלו שתמיד נרצה להיות הם. הגיבורים האלו, שזורקים משפטים ברגע וזה נחתם על דפי ההיסטוריה. השקרים שלהם, שנשמעים כל כך אמתיים ביחס לשקרים שלנו. הגבורה […]
-זוהי מיני-סדרה, ויש סיכוי שאני לא אמשיך אותה. אני עדיין לוקח עליה זכויות- — הוא חבט בכדור המשובץ וזה עף וגובה עשרים מטר ופגע ברשת בתנופה אדירה. הקהל הריעה בקול, […]
״זו רכבת הראשונה שנוצרה. הרכבת המהירה בעולם. היא לא מונעת על ידי פחם, או דלק, לא על ידי אף משאב טבעי… לפחות לא משאב הגיוני. היא המוות, מהירה כמוהו, לכן […]
הכל פשוט רץ. אני די בטוח שזה היה מהיר כמו רכבת אקספרס חדישה במלוא המהירות, על מסילה אין סופית של זכרונות. הציורים הישנים שאפילו לא ידעתי על קיומם בזמנו, הכובעים […]
החלטתי להקדים, עקרונית כי כנראה לא יהיה לי זמן להעלות מחר. לפני שאתם שואלים שאלות, רדו בבקשה ל׳רציתי להוסיף׳ לעוד תשובות. — גבירת אדמה מרושעת, וזאב עם בשורה מאביקה במיוחד […]
פרסמתי את ההרשמה הזאת בשביל עוד דמויות. לפחות עוד שלוש. ההקדמה: בעודם מבועתים ומפוחדים, החבורה יוצאת לקרב מול אויב שמספרו או גודלו לא ידוע. הבטחות ישנות יתממשו, וכך גם מילותיה […]
לפני כמה דקות גמרתי את עונה אחת. וכעט עונה שתיים בפתח הדלת ויחד איתה ההרשמה וההקדמה. הנה ההקדמה: בעודם מבועתים ומפוחדים, החבורה יוצאת לקרב מול אויב שמספרו או גודלו לא […]
הדבר הראשון ששמעתי מחבריי היו צעקות. הדבר הראשון ששמעתי מהמלון? פיצוץ. והדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לשם? ״אני לא מאמינה. פוצצתם בניין ולא הזמנתם אותי?״ נזפתי בחבורה ששכבה המומה על הריצפה. […]