הסיפורים של החתול הסופר
כי יפול הנופל (אל גורלו) הנופל (זה מכבר) הֱיֵה אתה שם (הראשון) תפשהו תן (לו) (יד) הושט (הושט) אל תקפוץ (ידך) פתח (אותה) אל תאמץ (לבבך) פדעהו אמץ (עזור לו) […]
כדי להוסיף סיפור או שיר, או בלדה, כדי להוסיף אותם באמת לִבאר המילים לים הסיפורים לאגם היצירה, כדי שאותיותיך לא תלכנה לאיבוד ראשית עליך להתחבר. ראשית עליך להתחבר לאנימה מונדי, […]
יש לי שתי קופסאות ישנות מעופרת, לאחת אני זורק את כל הרגשות שלי, השנייה מחזיקה את כל המחשבות שלי. כבר כתבתי עליהן פעם, בשנה אחרת. ובכן, קופסאות עופרת, ארונות קבורה […]
אללי לי אלול, אללי אלול. תחת זריחתך אלול, תחת משבי רוחות אלול, משום־מה עדיין לא מצאתי את המילים שאני מחפש, או מוטב, מְאַלֵּל, אלול. משום־מה עדיין יללה מחרישת אוזניים מחרישה […]
נוצות ארגמן על השלג צובעות את השלג לבן כמו נוצה בשלוליות ארגמן, כמו דם רסיסי שְמֵי עָבָר חדים כמו תער מלאך מפוזרים על השלג כמו נוצות כנפי השבורה נרטבות מטיפות […]
דָּם, עוֹפֶרֶת, עָשָׁן הִגִּיעָה עֵת עֶרֶב, שְׁחֹרַת הֶעָנָן גַּם אִם אָבַד הַיּוֹם וְחָשְׁכוּ הַכּוֹכָבִים הַיָּפִים אַל תִּתַּךְ דִּמְעָתְךָ הֲלֹא עֶרֶשׂ־בַּרְזֶל לְךָ, שָׁן לַחַשׁ עוֹפֶרֶת יָשָׁן הַכֹּל שוֹקֵעַ בְּתוֹךְ יָם אַרְגָּמָן […]
[במה. מסך. חושך. קהל.] זאת סצנת הפתיחה של המחזה. בסצנה הזאת משתתפת רק אני. אני מתחילה ממונולוג, ללא ליווי מוזיקלי. המסך תכף יעלה. [נשימה עמוקה. זרקור.] "האגדה מספרת שהחושך, הוא […]
אם יקחו מילה כתובה ויסגרו אותה בחדר ויכבו את האורות שמסביבה אם אכתוב תווי שיר המוּשר בשקט ללחן צליל דממה אם תיגעי בכתב ידי האם תדעי? שזאת מילת חיבה ומילותיי […]
כותרת הסיפור מקווה אני שתמצאי את דרכך שתטפסי גבוה גבוה שתעלי למעלה למעלה אם לא תזרחי כשמש צהריים אם לא תאירי שם בשמיים אז לפחות תאמרי… משהו למישהו היכנשהו תוכן […]
בנוסח הוידוי, יש המוחקים אות קדושה, ומעתה: אשמת בגדת גזלת (עם המון סימני קריאה) (הוראות למתפלל: קרא את הוידוי בראש מורם ובקול מחריש אוזניים) יש המוסיפים, אות ריקה, ומעתה: העויתם […]
למה תשאל לשמי האם לחקוק את שמי בזכרונך? אל תדעהו לא תדע ותהא פעולתי אך למענך למה תשאל לשמי האם לכתוב את שמי בספר? אל תכתבהו לא ייכתב ותהא פעולתי […]
הס מדמעתך ופול לאט אל ערש־ענן רך אל שמיכת ליל־מחשך אל שיר נבל־מלאך מנגינתו תישאך ופול לאט אל חיבוק ערב רך אל נשיקת אור־כוכב אל חלום יוֹף זהב אַהֲבָתִי מגן […]
אבות אבותיי היו תרח מאיזו עיר בעיראק או באנטוליה בית כשדי פשוט, מקושט בפסלונים של אלי מלחמה ופוריות כמו אלה שבמוזיאון ישראל ילדוּת דפוקה כמו שאומרים אבל אני לא מאשימה […]
יש אגדה שאומרת שאם להתפלל ממש מהר לא בדקה או שתיים, אלא במהירות האור יש רגע קטן לפני שהאותיות נמעכות לשלל צבעי הקשת תחת תקוות ומשאלות ועצב שבו הן קלות […]
יש בי מישהי אחת שמתעקשת ללמוד להיות רגישה אז היא קוראת סיפורים רומנטיים ומשננת שירים של אהבה תוך־כדי טיול ביער ובבית הכנסת היא מתאמצת לבכות כשמגיעים ל"כאן בוכים בק"ק פראג" […]
בקצה עולם אחד אני מנסה לכתוב לא־מילים שתתארנה חרוז נסתר של לא־אור של לא־ימים קדמונים הוא יצרום ויחריד את העולם שמסביבי וכך יישא אותי אל הריסות מגדל בבל על־מנת שאבין […]
מול הטלוויזיה היא יושבת על ספת עור הקרוקודיל בסלון המודרני והיוקרתי שלה, מוקפת באומנות מינימליסטית, אבסטרקטית, סוריאליסטית, ומודרניסטית ופוסט־מודרניסטית, אוונגרדית, קוביסטית, אלקטרונית־פסיכידלית וחשמלית־טכנולוגית, סרים למשמעתה אוטומטונים רובוטיים אשר נשמת הבינה […]
אם אור כוכב מורה לי את הדרך לצעוד בין תלוליות עפר־עבר בין נהרות הווה־הומה מדוע בכל־זאת אינני דומה לפרח אור כוכב וכמעט הנני כאינני ואולי אינני כלל אם להט חרב […]
סימני חיים קטנים בין דפי ספרים עבים ברחובות ישָנים אבני דרך אותיות זעירות מנגינות חקוקות על קירות ובכל מקום בין דפי ספרים עבים עלי כותרת וזרעי פרחים בתוך השורות שיבולים […]
ללכת ולבחור ולנפול ולקום ולצעוד ולמעוד ולחיות. ככל שהזמן עובר, אני נוטה להתייחס בחשדנות כלפי החוויות שחוויתי, כאילו מאחורי ההרגשה הטובה, או האמיצה, עומדת איזו מזימה רעה, ואני מפסיק לאהוב […]
עוד יום בשבילך סוגר את התריסים מבעד לחלון שקיעה יפה לא תחמוק ממני בכזאת קלות נפנוף שלום וקטע שיר עוד טיפת שכר עוד תפילה קצרה רסיס חלום על אדמה קרה […]
שער אֵלֶם הסגור בשרשרת מנעול כל מה שרע בי כלוא במחשבת שער אלם על סף שער אלם עומדות מילים רבות מסרבות להיכנס אל פתח שער אלם ובדרך שער אלם כל […]
דאת קסם היא עזת מעוף, יפת כנף כחץ עובר כשיר בוער בשמי קדם אנוש, אחוז בזנבה אל עצם השמיים ציפור אל תוכן הדמיון בת רשף היא ברורת זוהר, הוגת אור […]
שממה אינסופית של לבנים חרוכות, אבק והריסות. אני זוכר את המקום הזה. פעם זאת הייתה עיר, עיר של בני־אדם. אלה היו בעבר הרחוק מאוד רחובות מטופחים וסמטאות עליזות. כאן אנשים […]
להיות פשוטה לדקה אני רוצה בכמה מילים פשוטות לומר את מה שאני מרגישה ולהרגיש ולחוות ולהיות קצת בלי לחצים וכאב ראש ובכי לסגור את המחשבות המסובכות להתקלח ולהתנגב ולהיטהר לשבור […]
ברצוני, אם תואילו בטובכם, אדונים נכבדים רבותיי החשובים ועוד כהנה מיטב גינונים. ראשית אכביר בהקדמות ארוכות הנאות לבני־תרבות גבוהה מנומסים הלבושים במיטב המלבושים על שבחי הנוכחים הנעלים והרמים. אחריהן חפצתי […]
על שפת האגם אפשר לראות את השתקפות עיניי הכחולות אני רואה בבבואה אותי. האם אותו אני? מי עיוור כי אם אני לראות את הטוב שבך ומי סומא כי אם נפשי […]
קשת סהר הנמתחת תארה חיוור דך בשחור מעל הארץ ולבד באין כוכב אחד חיציה הלא מטה הלא אליי הלא עד שאול לומר כי לא אור. מה אומר לך בעת כהה […]
הלא ידעת אם סך מילותיי אומר ומבטא שפתי לא אכחד אקרא הלא עדיין אותו משא על כתפי אשא אותה קללה אותה אשמה אשמה כפגימת הלבנה איכה אוכל עלוֹ אל הר […]
עת עמדי לפרוש כפיי, שיחי על אדמתי, שפכי את דמעתי, לבי נוכח בלחוש אָמְנִי ניב שפת אמת אשר בלב עקש ליום אקרא שמרתי לא אכלא אֲשֶר אומץ אַשְּרנה אומץ אחד […]