הסיפורים של Carmel Levy
כשסהר החנה את רכבו בחניה המוכרת של ביתו של קורן, זוהר דמדומי הקיץ האחרון כבר גווע, מותיר אחריו שמיים בוערים בבוהק פנסי הרחוב, חושפים בקושי את מעטה הכוכבים שמאחוריהם. קורן […]
עיניו של קורן נפקחו לאט, מתקשות להסיר מעצמן את חוטי השינה. הוא לא הצליח לחשוב ברור. מוחו הרגיש כמו צמיג שנשרף בשמש, מכווץ ומסריח. הוא שיפשף בכוח את עיניו, ממצמץ. […]
קורן פקח את עיניו, ממצמץ באיטיות, מנסה לסלק את קורי השינה מעיניו. החדר הואר באור פלורסנט מסנוור, רוח ייללה, שורקת מבעד למסגרות החלון, שחשיכה סמיכה כיסתה אותו.. חשיכה? מה? איפה […]
קורן קילל בלבו כשהרוח הקפואה הכתה בו, מטיחה בפניו טיפות גשם גדולות ורטובות. כמובן שהוא לא חשב אפילו לקחת את הז'קט שלו, למה שהוא יחשוב בכלל לפני שהוא שוב הורס […]
קורן הניח את העיפרון מידו, מביט בפחד מרותק במעשה ידיו. שום דבר לא עזר; קורן לא היה יכול שלא לצייר, וכשהיה מצייר – המכשף האפל תמיד היה שם. דמות מקומטת, […]
"מפגר" לא חשבתי שמילה אחת, שנזרקה לשיחה בלי לשים לב, יכולה לחדור כל כך עמוק ללב שלי, שלא אצליח להירדם כל הלילה. אפילו שאני יודע שהיא נזרקה סתם ככה, אמנם […]
אני זוכר את הלילה בו כתבתי על המיטה בחדרי באוניברסיטה בקיץ ההוא . תחילה ההודאה סירבה לצאת למודעותי, אולם אצבעותיי הקלילות משכו אותה החוצה בכוח. רק אז הצלחתי להירדם. האם […]
אני נאנח; אני לא יכול יכול לכתוב. כלבים נובחים, ילדים קוראים זה לזה מתוך משחק – ואיזה משחק אני משחק? … מה אני עושה פה? אני עייף מכדי לחשוב על […]
החיים לא מושלמים. לא מספיק לרצות כדי להגשים. לפעמים, גם אם מנסים חזק חזק – זה לא עובד. לא חשוב כמה התאמנתי בתור ילד, כמה התאמצתי – תמיד נשארתי מאחור. […]
דֹּק שֶׁל אוֹר חִלְחֵל דֶּרֶךְ אֹבֶךְ לוֹהֵט מֵטִיל צֵל עָמוּם כְּאִלּוּ מִתְחָרֵט; לֵמִקְצָב הַוַּלְס אֲנִי רָקַדְתִּי עַד שֶׁמּוּל דְּמוּתֵךְ עָמַדְתִּי – עוֹצֵם עֵינַי כְּדֵי לִרְאוֹת הֵיכָן אֲנִי מְחַפֵּשׂ בָּאֲדָמָה חוּט […]
ערב שישי, אזניי מצלצלות בדממה המשתררת בחדרי. אני מרים את ראשי, לראות אם אולי משהו ישיב את מבטי מהתהום. כדור טניס משך אותי להרימו, יושב על רצפת העץ בסבלנות. המיטה […]
אני גורר את עצמי מהמיטה, מתכוון להתארגן ולצאת במהירות ; לא כל יום אני זוכה ביום חופשי, ועלי לנצל אותו. אך לאחר שנפרדתי משותפיי, שקט השתרר בחדרי הקטן. רק מנגינה […]
הגשם מרעים על גג הרעפים בזעף, משתתק לפתע, ושוב חוזר. כמו רב בצעקות עם אלוהים. אני מטה אוזן לחלון, מתאמץ לקלוט את לחישתו הנעלמת לפתע. אולם אני שומע רק את […]