הסיפורים של A-188
-נואליה- צלצול ממכשיר הנייד שלי מקיץ את שנתי הטרופת חלומות, לא הפסקתי לחלום על אותו הלילה שהרס את חיי. ׳חלום…׳ גיחכתי לעצמי, הסיוט הכי גדול שאי פעם נברא. הרמתי את […]
-שון- ״יש מרוץ הערב, אתה בא?״ ויקטור שאל אותי, תוך כדי התעסקות במנוע הפורד מוסטנג הירוקה החדשה שלו. ״נראה לך שאני אפסיד מרוץ?״ צחקתי, זורק עליו סמרטוט כחול ישן מלא […]
-נואליה- לא יכולתי שלא לחשוב עליו, לחשוב עליהם, כל מה שקרה היום כל כך מוקדם הבוקר. זה מרגיש כמו שתי תקופות שונות, היום בבוקר, ועכשיו. אני יושבת במקומי הקבוע בכיתה, […]
-נואליה- ״איפה אמרת שאת גרה?״ שאל אותי תוך כדי הנהיגה, אפילו לא מביט לעברי, עיניו הכחולות בהירות כמו קרח מבריק תקועות בשמשה הקידמית של הפרארי היוקרתית שלו. ״בהמפטונס״ עניתי בבישנות, […]
-שון- ״תוריד אותי במוסך, ותקח את הילדה לאן שהיא צריכה״ אמר ויקטור בזמן הנסיעה, אלוהים יודע איך טופאז מסתבך בכל כך הרבה בעיות פה בשכונה של ויקטור. כאן זה הטריטוריה […]
-נואליה- הבטתי מבט מהיר מסביבי לפני שעיקלתי מה קורה, התרחקתי כל כל הרבה מהמפטונס, הגעתי לקווינס, השכונה הכי מסוכנת בניו יורק, מלאה בהכי הרבה פשע. ״מצטערת, אני מסתלקת מפה״ גמגמתי […]
-נואליה- השקט כל כך מרעיש באוזניי, הדממה שולטת על הרקע הלילי של המפטונס ניו-יורק. אף לא נשמה אחת מסתובבת לה בחוץ, רק יללות חתול פחים קטן שהחליט לקרוע את שלוות […]
-שון- ״הינה כל הסכום!״ ויקטור שם את ערמת הכסף העבה בין ידיי עם חיוך ישר המרוח על פניו השזופות. הוא תמיד שמח שאני מנצח במרוצים שהוא מארגן משום מה. כל […]
״שלוש!״ האגזוזים מרעשים בקול, הקהל מריע בחוזקה. ״שתיים!״ האור האדום ברמזור מתחלף לצהוב, המחוגים בלוח המחוונים משתגעים. ״למקומות!״ בחורה רזה בלבוש חושפני, עומדת במרכז. ״היכון…״ היא מרימה גבוה דגל משובץ […]
עיפרון פחם ישן, ביד האלוקים כותב… העבר הוא היסטוריה, המחר הוא תעלומה, ומה יקרה היום רק אלוקים יודע. ולפעמים אנחנו מנסים, לחטוף את העיפרון מאלוקים, להכתיב לנו גורל חיים. אבל […]
והכאב עומד לך בגרון , כל כך חזק שאת לא יכולה לנשום. חוסם לך את דרכי הנשימה… ואת לא יודעת אם, לבכות, או לצעוק לעזרה. והאוויר אוזל לך, הפנים שלך […]
נכון, זה כל כך כואב, לקלף מעל הפנים את המסכה הזאת שאת הכל מכלת. לאחוז חזק בציפורניים, למשוך את זה לאט כדי לא להרגיש את הכאב המייסר, אבל עדיין… וזה […]
שלום לך ילדה, עברו שנים… נכון? אני כבר לא זוכר כמה זמן עבר מאז שהלכת לך, כנראה זה אני שלא שמתי לב למחוג המתקתק. ונכון שחלף לו הזמן, עברו לילות, […]
ובתוך כל ההרס והבלגן , בין כל השרידים והשברים, זה עדיין אני. וגם אחרי כל מה שעבר, כל מה שקרה, זה אני, אותו אחד שלא השתנה. ונכון עבר הזמן, שעות, […]
את היית שמה שהכל היה בסדר, לא הלכת. את היית שמה שהכל התחיל להתפרק, אספת כל חלק. את היית שמה כשביצעתי כל החלטה, תמיד ייעצת לי מה לעשות, אם זה […]
כשראיתי את החיוך שלך, הבנתי שלא יכול להיות דבר יותר אמיתי ממנו. כשראיתי את העיניים שלך, הבנתי שאין דבר יותר כנה ממך. כשראיתי את השפתיים שלך, הבנתי שאין דבר מתוק […]
תמיד זאת את שהייתה שמה לצידי, שלא עזבה בחיים. תמיד זאת את שניגבת את דמעותיי, לא משנה כמה בכיתי. תמיד זאת את שלחשה לי מילים מעודדות, ניסתה לרומם את מצב […]
תנשמי, קחי נשימה עמוקה, לא אל תפחדי. תקחי אוויר, לאט, תזהרי. לא לבכות, תפסיקי, תנגבי את הדמעות שמתנגדות. תנגבי את הפנים, את שובל האיפור שאת פנייך היפות מלכלכות. לא, אל […]
ועברו להם שבועיים, הקושי הזה בלהיות לבד. ליה מתחננת אלי שנחזור לדבר, אבל אין לי את הכוחות יותר להתמודד עם הכל. חזרתי לדבר עם אשלי, ניסיתי לשתף אותה במה שקורה, […]
והינה את קמה בבוקר, אחרי לילה חסר שינה. אחרי ששעות את בוכה לכרית העבה שבמיטה. את קמה לאט מהמיטה הקשה, זה נראה שגם היא פתאום הופכת נגדך, הורסת את שינתך. […]
עוברות שבועות, חולפים הימים, משהו מוזר מתחיל לחלחל לבפנים. הרגשה רעה שלא עוזבת, הסרט במוח רץ. משהו שגורם לערעור הרגיל שבתוך ליבי להתעורר ולהתחזק אף יותר ויותר. בזמן האחרון שחולף, […]
זה כל כך קשה , התחושה הזאת שאת עומדת לאבד את זה. ואת מנסה בכוח, אוחזת בציפורניים, ואת לא מפסיקה לבכות בינתיים. והמלחמה הזאת בינך לבין עצמך, ואיזה שהוא צד […]
•נקודת מבט אדם• פרשתי את הסדין העבה על הדשא הירוק והצח, עדיין מלא בטיפות מים מהגשם שירד כמה שעות קודם לכן. הנחתי את התיק שהכנתי והתיישבתי על גבי הסדין העבה. […]
•נקודת מבט אווה• ואחרי הסערה, כבר לא נותר לי עוד דבר. הגשם הפסיק לרדת, והשמש זרחה מבעד לעננים, אבל זה לא אומר שמשהו גרם ליום להיות מואר באיזה שהיא צורה. […]
שום דבר לא יכול להסביר את מה הוא עשה לי בלב. את מה שהוא גורם לי להרגיש מרק מבט אחד, חיוך אחד, ליטוף, הודעה… השם שלו גורם למשהו בתוכי לזוז, […]
•נקודת מבט אווה• הוא משך בידי ורצנו אל עבר הבניין, כדי להסתתר מהגשם שכבר הרטיב את שתינו עד לשד עצמותינו. צחוק קטן נפלט משפתיי שכמעט החלקתי משלולית קטנה על המדרכה, […]
•נקודת מבט אדם• למרות הגשם היורד, למרות עינייה האדומות מבכי , למרות האיפור השחור המרוח סביב עינייה, היא מעולם לא ניראתה יותר יפה, למרות הגשם שזולג עלינו היא עדיין ניראתה […]
״אווה!, אווה תתעוררי!״ קולה של ליה קוטע את שנתי, פקחתי לאט את עיניי, חושך שרר בחדר השינה של שיין. וילונות החדר מוגפים, הקור שולט בכל פינה, הסופה עדיין משתוללת לה […]
התחושה הזאת, הכל כך ריקה הזאת… ששואבת כל טיפה של שמחה, שהורסת כל חיוך שעולה על הפנים, יורד מהר בחזרה. הכל בפנים רועש, הכל בפנים שבור, אבל בעצם מבחוץ הכל […]
•נקודת מבט שיין• היא מהנהת באיטיות, מפנה את מבטה חזרה אל החלון השטוף גשם, טיפות גדולות זלגות על הזכוכית הקרה, אני לא יכול לזוז, ללכת, ולהשאירה כאן לבדה.אבל זה מה […]