הסיפורים של A-188
-אושן מייקלסון- אני מסדרת ספר אחר ספר על המדף הגבוה ביותר בארון הספרים הגדול, נעזרתי בסולם קטן ולא יציב כדי להגיע לשם. המדף הישן בחנות הספרים העתיקה כבר מעלה אבק, […]
-ליסה בל מיארנדר- אנחנו יושבות בחדר המבולגן שלי, אף פעם אין לי כוח לסדר אותו, אולי רק בסופי שבוע. זה מין מנהג כזה שלנו, לשבת שלושתינו ולדבר מלב אל לב. […]
-אלכסנדר (אלכס) טורן – אלו אותם משעות הלילה המאוחרות שאני רק מתהפך מצד לצד בלי היכולת להצליח להירדם. מחשבותיי נתונות אך ורק למצבו של ג׳ון בבית החולים האזורי של העיירה […]
-רוזלינדה (רוז) ריגרייסה- אני יושבת ליד מיטת בית החולים, הכל מסביבי לבן כל כך. מיטת היחיד, המצעים הדקים, הקירות הגבוהים, התקרה החלקה, הווילונות הארוכים והרצפה המבריקה. הכל כל כך לבן, […]
-לוקאס (לוק) טיירי- השמש קופחת חמה ובחוזקה מעל ראשי, מסנוורת אותי עד כדי כך שאני בקושי מצליח לראות. אני מתנשף בחוזקה, מניח את ידיי העייפות על מותניי, כול גופי מזיע […]
-ג׳ונתן (ג׳ון) טורן- ישבתי שעות מול מסך הפלאפון שלי, מחפש דרך לנסח את המחשבות שלי לתוך הודעה בודדה. שכבתי עם רוז אמש. מאז שקמתי הבוקר, אני לא מצליח להוציא את […]
-תומאס (תומי) גרייס- הקאתי את נשמתי החוצה, אני וליסה שתינו כל כך הרבה אלכוהול אמש במועדון. אני כמעט ולא זוכר דבר, חוץ ממשפט המגוחך שלא משנה מה, אני לא יצליח […]
-אלכסנדר (אלכס) טורן – הוצאתי מהמקרר בקבוק מים קרירים, מסובב את פקק הכחול ומוזג לתוך כוס זכוכית מבריקה עד שתכולתה מתמלאת. לגמתי לאט, עד שהכוס התרוקנה לגמרי. נשענתי על השיש […]
-רוזלינדה (רוז) רגרייסה- לאט לאט אני מפשיטה את חולצת הטריקו הלבנה, הקצרה והפשוטה שהייתה צמודה לגופו והחמיאה לשריריו העבים. הוא תמיד היה אוהב להתאמן יותר מידי ולוודאי שהיה אי שם […]
-ג׳ונתן (ג׳ון) טורן- מוזיקה חזקה ורועשת הולמת באוזניי, לא באתי לפה כדי לבלות, באתי כדי לשתות. התיישבתי על יד הבר הארוך, הברמנית שואלת אותי מה אני רוצה לשתות. אבל בגלל […]
-לוקאס (לוק) טיירי- ״אחי, זה פשוט מטורף״ אני אומר לג׳ון בהלם אחרי שראיתי את ארבעת הצלקות האחרונות שנוספו לאוסף הרב שעל גבו השרירי. ״שלושה מהקליעים חדרו את הכתף ועברו דרך […]
-תומאס (תומי) גרייס- אני מרים משקולות שיותר כבדות ממני, לאט לאט, זאת כבר ההרמה העשירית שלי. אני לא מתייאש, השרירים שלי לא נבנו לבד, רק עם מאמץ וזיעה. ואני מרגיש […]
-ליסה בל מיארנדר- לא יכולתי להפסיק לחשוב על השיחה עם אלכס היום, הוא פגוע מג׳ון כל כך וקשה נורא לפספס את זה. כל הזמן הזה, שהוא הלך בלי לומר דבר… […]
-אושן מייקלסון- נכנסתי אל הבית החשוך והרדום בשקט, כדי לא להעיר את ההורים שלי, או להפר את הדממה השוררת. צעד אחר צעד בשקט אני מטפסת במעלה גרם המדרגות העשוי עץ, […]
-ג׳ונתן (ג׳ון) טורן- פסיעות שקטות מהדהדות ברחוב הארוך והריק, רק מנורות רחוב מעומעמות מאירות לנו את הדרך הארוכה. ״אז איך זה שם?״ היא שואלת כעבור דקות ארוכות של שקט שרק […]
-אלכסנדר (אלכס) טורן- ״זה מרתיח אותי!״ אני אומר לליסה שיושבת לצידי, על גבי תלוליות החול של חוף העיירה שכוחת האל בה אנחנו גרים. ורק במרחק כמה מטרים בודדים הגלים מתנפצים […]
-רוזלינדה (רוז) רגרייסה- עשיתי את דרכי דרך ההמון המסתובבים ברייק לכיוון הדלפק הראשי כדי להזמין את ההזמנות שהשאר ביקשו. פילסתי את דרכי עד שהגעתי אל הדלפק הארוך, מלצרית נחמדה עמדה […]
-אושן מייקלסון- כולנו יושבים ברייק, מסעדת-בר בה אנחנו מבלים את רוב זמננו הפנוי. ליסה יושבת מצידי השמאלי ושותה מלקשייק תות סמיך ולמולי יושבת רוז, מסלסלת חתיכת שיער שחורה משערה בעזרת […]
-ג׳ונתן טורן- מאז ולתמיד… הצלקות האלו חרטות עמוק לא רק על גבי הגוף שלי, אלא גם על גבי הנשמה הרעועה והסדוקה שלי. המלחמה, המשפחה, זה משהו שמעולם לא יכולתי לעצור, […]
רקע הדמויות : בנים- ג׳ונתן (ג׳ון) טורן- מראה חיצוני: גיל : 21 , שיער חום קצוץ בתספורת מארינס שטיפה ארך, עיניים חומות מבריקות, ריסים ארוכים וצפופים, תווי פנים חודרים, וצלקת […]
אות קין… הוא טבוע בכל אחד ואחד מאיתנו. אולי בגלל שבכל אדם, גם בטוב וגם ברע, גם בלב הכי טהור או הכי נורא, קיימת מפלצת. והיא רוצחת. האפלה הזאת שבתוכנו, […]
כשחשבתי שהאמת היא רק דבר שולי ושהיא לא נחוצה בחיי, הבנתי עד כמה טעיתי… גדלתי על שקרים, רמאות, על להסתכל בפנים ולהרוס בשקט את עצמך. השריטות, והשברים, שקרים ועוד שקרים, […]
Where have you been? -Here , there, anywhere. You are fucking kidding me right now? -No. You dnot see that? I'm not even smile. Way your get bake here? -I […]
כשהבטתי בעינייה בפעם הראשונה, הלכתי לאיבוד… לא ידעתי למה אני מייחל, כשקראתי בשמה. היא חייכה אלי, החיוך שלה היה כל כך מתוק שזה הפעיל לחץ מוזר על החזה שלי. היא […]
אני משתגעת בשקט של עצמי, גוועת מהטירוף שהולך ומתחזק בתוך ראשי. הדאגות שלי גוברות עם הדרגות על הכתף, הגעגועים מתחזקים עם המרחק המעייף. אני לא מפסיקה לאכול סרטים וסיוטים על […]
ואני אחרי שנים של שקט שהחריש את עולמי, מצאתי שוב את הדרך אל המקום השקט ששם שלווה מצאה נפשי. וזה מרגיש שכל העונות ביחד פוקדות את אותו חוף שקט וצהוב. […]
-ליאו גרייס- החודשים הספורים עברו וזחלו לאיטם, כל שנייה פנויה שהייתה לי, ניצלתי אותה, ביחד איתה. את כל הזמן שלי העברתי איתה, לא יכולתי לחשוב על לעשות דבר אחר מאשר […]
-ליאו גרייס- אני טוחב עמוק את אצבעותיי בחול הקר, הלבן, שאיך שהוא משהו בו מצליח לגרום לחלחלה מוזרה וקרה להתפשט בחזי. אני מרגיש את הידיים שלה, כל מגע קטן מדליק […]
-תיאה מקווין- -כעבור חודש- חודש נוסף וארוך עבר לאיטו, הזמן עם ליאו הופך לו לחסר משמעות. אותו הלילה במוסך שינה בשבילי הכל, ובשבילו… אין לתאר עד כמה. אני ממשיכה להגיע […]
-תיאה מקווין- שקט מחריש אוזניים ממלא את חלל המוסך, שקט כל כך רם שאני חושבת שהוא עומד להחריש את אוזניי. אני קפואה כבר במשך שעה, לא זזה, בקושי נושמת, רק […]