ברוכים הבאים אל פתחו של העולם המטורלל שלי ...
הכל אמיתי,
כותבת כל אשר על ליבי,
בשיטת 'מה שיוצא, אני מרוצה'.
אנ'לא עוצרת מחשבות שדוהרות.
בנתיים רק עורמת טיוטות על טיוטות
עד שיום אחד אולי יהפכו לראויות .

ורק , אלוהים יודע למה ...

ובכל זאת אציין כי כל הזכויות שמורות,
גם אם אלו רק גיבלולים של שטויות,
אריאנה דה- ויל זהו שמי,
ויש לי זכויות בעולם בידיוני .

אז כאן ועכשיו ההזדמנות לבקש מבלי כוונה לפגוע באף אחד או אחת,
בבקשה;
בלי ביקורות !

הנושא רגיש ואני מעדיפה שלא .


קורה לפעמים כשהכל ניראה לי קצת עקום אז אני כותבת עד שהתמונה בראשי מתיישרת,
עד שהכל מתיישב במקומו וניראה לי אחרת .
כך לשפיות איכשהו אני תמיד חוזרת,
למקום שבו השכל,
קודם ללב .

אבל רק שתדעו, אני די מקולקלת לפעמים אני גם מקללת, אך לעולם לא מתכוונת לפגוע במישהו חלילה .
זה קורה,
כי יש לי בעיה עם הלשון
והשפה העליונה התרופפה כמו בלון שהשתחרר לו הונטיל וברח לו האויר . אחרי ארבעים שנות מדבר,
אני עדיין עולה חדשה
כי "עברית, שפה קשה ".
כך שהתייבשתי מהמסע,
השתחררו לי כמה ברגים
ועכשיו הכל אצלי רופפים
איבדתי גם בדרך, המון חברים .
שחלקם השאירו לי למזכרת,
חור שחור.
וחלקם זרקו אותי ישר אל הבור .
אז , כך יוצא שאני משחררת
פה קצת אדים וקיטור.
סליחה , אם משהו ש'אמרתי' פגע .
נשבעת שאת הכל, הרווחתי ביושרה .

כותבת על ואל האנשים אותם פגשתי בדרכים,
אותם חויות , השראות, הגיגי מחשבות,
פילוסופיות בגרוש שהשאירו בי חותמת
ובעיקר איך זה מרגיש כשיש לך עדשה שמעוותת.

וזה לא הכל אני גם מלשנית,
אני בעיקר מלשינה על עצמי .
כי הכל זה מתחיל ונגמר בי .
רק אני אחראית על המחשבות המתרוצצות בראשי .

בין תפל לעיקר לסנן, בין אמת לשקר לאזן .
הכתיבה היא דרכי להתנקות,
לסדר ולגלות ...
את עצמי.
במסע חזרה אל 'אני'.
והפעם, אין לזה שום קשר לאנוכי .
הם קראו לזה " טיפול עצמי "
ועבורי זוהי העוגן לשפיות דעתי .

אמשיך לחפור עד שאגיע לצד שני .

יקיריי , נכבדיי , גבירותיי ורבותיי
תודה לכם שהייתם לי לקהל קשוב,
סבלני וחשוב,
תודה מקרב לב מעומקו ומרוחבו,
שקראתם והגעתם עד הלום .
וגם אם בכל זאת לא הבנתם דבר,
זה בסדר מבחינתי, לא לוקחת אישי
אני מחייכת אל העולם והעולם שונא אותי .
התרגלתי...
בגלל זה בכלל לא אכפת לי !