הסיפורים של Arava_lavi
"את הולכת?!" עיניו של וויל נפערו. "לא! ותדבר בשקט!" ראשים כבר הופנו אלינו. כשהבנתי שבאמת עמדתי במכון, החלטתי לספר לוויל. אבל ברגע שסיפרתי לו, התחרטתי על כך. "אז מה סיפרת […]
כשאתה שומע על פיגוע, אתה מקווה שאף אחד לא נפגע. כשאתה שומע שיש פצוע קל, אתה אומר 'ברוך ה' שלא היה גרוע יותר. כשאתה שומע שיש פצוע אנוש, אתה מיד […]
"קדימה ריילי, את יכולה לעשות את זה. קדימה." מאז שהחליפו לי את הטיפול לפני חג המולד, הטיפולים שלי הוכפלו. פעמיים בשבוע נסענו למכון הפיזותרפיה בבית החולים, ואני פשוט התייצבתי מול […]
"איך היה בלימודים ריילי?" "בסדר." אימא מעולם לא פספסה את השאלה הזאת. כל יום. גם אם התקשרה אליי מסט בניו יורק וגם באמצע הלילה. כבר שלוש שנים שהיא קיבלה את […]
"הכל בסדר?" כשנגמרו הלימודים יצאתי מהר מהכיתה, וויל רץ אחריי. "הכל מעולה." ניסיתי להשמע רגועה, אבל לא הצלחתי להסתיר את הלחץ שלי מהטיפול החדש. "לאן את ממהרת?" לא הספקתי לענות […]
היא ישבה בקצה האולם. לבד. מסכת ברבור כיסתה את פניה. הוא ישב בקצה השני. בלי להוריד ממנה את עיניו הוא הוציא את הפנקס שסחב איתו תמיד בכיסו. בעזרת העיפרון שהיה […]
היינו בתקופת הלחץ שלפני חג המולד. היו לנו מבחן במתמטיקה. לא הצלחתי להתרכז, כשנגמר הזמן גיליתי שפתרתי רק חצי מהמבחן. "גברת שפרד. הגישי את המבחן ברגע זה." "המורה, אני אוכל […]
כשהגענו הביתה ראיתי הודעה מוויל. 'איפה את?' 'בבית.' זה היה היום הראשון שלא הגעתי ללימודים. 'היה משעמם בלעדייך' 'אף בת לא תפסה את המקום שלי?' 'למה שתתפוס?' החנקתי צחוק מתגובתו. […]
יושבת בחדר ריק, וחושבת. חושבת על מה שהיה עד עכשיו. חושבת על מה ששינה הכל. חושבת על מה שיהיה מעכשיו. יושבת בחדר ריק, וחושבת. חושבת על הבית הישן. חושבת על […]
הפסיקו. הפסיקו לאכול. הפסיקו לשתות. הפסיקו לראות סרט. הפסיקו לשמוע שירים. הפסיקו לקרוא. הפסיקו לרקוד. הפסיקו לדבר. הפסיקו הכל. הפסיקו. ותתחילו להקשיב. אתם שומעים הקולות האלה? הקשיבו חזק יותר. ועכשיו? […]
יום רביעי הגיע. היום אני אדע אם הניתוח הצליח, או שאשאר תקועה בכיסא גלגלים. אמא הסיטה את הוילונות ובחרה לי בגדים מהארון. "יש כאן בגדים שאת צריכה לזרוק, ריילי." אמא […]
כשהגיעה השעה ארבע, שעת הראיון עם אמא, התייצבתי מול הטלויזיה. אמא הופיעה שם, מחויכת כמו תמיד. "גברת שפרד, תודה שהסכמת להתראיין אצלנו" "תודה שהזמנתם אותי." "עד היום לא חשפתם פרטים […]
יום אחד וויל הופיע בכיסא גלגלים. פגשתי אותו בכניסה לתיכון. הוא לא הצליח לעלות את המדרגה. "רוצה להסביר?" שאלתי אותו מחוייכת. "אני לא יודע איך לספר לך את זה, אבל […]
שלושה שבועות אחרי תחילת הלימודים נתקלתי בבעיה הראשונה שגרם לי כיסא הגלגלים. אודיטוריום מדורג וקוצר ראייה. לא המתכון הכי מוצלח לנערה בכיסא גלגלים. וויל, כשתפס בידיות הכיסא והתחיל לגלגל אותי […]
למה וויל שונה? ג'ון מכיר אותי כבר יותר משתיים עשרה שנה. מאז שהייתי בת שלוש הוא הנהג שלנו ובן בית אצלנו. אני הייתי ילדה קשה, אבל הוא ידע איך להתמודד […]
התמונה שלי עלתה בחדשות. "לפני כשעה" אמר השדרן, "כשיצאה קורניליה שפרד מאחד הסטים בעיר, נתקלה השחקנית בעדת כתבים וצלמים, אך היא לא נשאלה על הסדרה החדשה עליה היא עובדת כרגע, […]
כאבים דוקרים ברגליי. ביקשתי מוויל שיחפה עליי ויצאתי מהכיתה לדבר עם ג'ון. "צריכה הסעה?" אמר מיד כשענה. "כן." אמרתי בקצרה, וקיוויתי שלא שמע את הרעד בקולי. התאפקתי לא לבכות. אני […]
"מה את חושבת על החדש?" "איזה חדש?" שאלתי במשיכת כתפיים. שיחות כאלה היו מהשנואות עליי. מיה הביטה בי מופתעת, הבנתי שהצלחתי להיראות אדישה. אבל היא לא הרפתה. "יש לנו רק […]
יש לנו ריצה עכשיו. "את באה?" וויל הביט בי ממרומי המטר שמונים. "אתה צוחק, נכון?" "לא. לא ממש." ובלי לשאול אותי, הוא דחף את הכיסא שלי אל מחוץ לכיתה. "זו […]
האחרון לכיתה שלי נכנס באיחור. "שב בקצה בבקשה." אמרה לו המורה והצביעה על המקום לידי, היחיד שהיה פנוי. "כן גברתי." הוא גיחך והתיישב על ידי. המורה הוציאה דף מקלסרה והקריאה […]
אל תשאלו, אל תתעניינו, אל תרחמו. פשוט תתעלמו. אני לא אספר לכם מה קרה, אל תבקשו בכלל. אל תשאלו אם אני צריכה עזרה. אני לומדת בקומת קרקע, הדלפק בקפיטריה נמוך […]