הסיפורים של Arava_lavi
"אנג'י!" הוא פרץ לבית החשוך, נאחז בחוסר הוודאות. "אנג'י! איפה את?" היא חייבת להיות כאן, והוא פחד מכך. הנשימה דקרה בריאותיו. הנשימה הקטועה, המכאיבה. הוא הבחין בפס אור דק בקומה […]
סתם, חתכתי בצל. סתם, זה באמת סתם. אתה לא צריך לדאוג לי, אתה בסך הכל ילד. צא, צא לשחק, זה היה סתם. סתם, זה היה רק בצל, כבר יהיה המרק […]
אני אוהב כשאימא שלי צוחקת, אני אוהב את הצחוק המתגלגל, החיוך הבטוח והקמט הקטן, שמציץ ליד העין הנוצצת. אני אוהב כשאימא שלי צוחקת. אני אוהב את תחושת החמימות, את הביטחון […]
אריה לא הבחינה שנשכב לצידה עד שפתח את פיו. "היי," הוא אמר. היא פקחה את עיניה וסובבה אליו את ראשה. "היי." כעת היו עיניה מול עיניו, בוחנות את הכוכבים החוזרים […]
פסיעות בחול הן דבר שנשאר. רגל אחת שוקעת, והפסעה בחול כבר נוצרה, וגם כשתלך, היא תשאר. פסיעות בחול הן דבר חולף. גל אחד ששוטף את החוף והפסעה בחול כבר נעלמה, […]
אבא מנער אותי העדינות בבוקר, מעיר אותי לקראת יום חדש. אני קמה במהירות, מתלבשת ומתארגנת, נזכרת במבחן במתמטיקה שיש לי היום. כשאני יורדת למטבח אימא יושבת שם ושותה את הקפה […]
לרץ. לרוץ מהר ככל האפשר. לרוץ כמו שלא רצתי מעולם. לרוץ ולהרגיש את הרוח מצליפה בפניי. לרוץ ולחוש את את השיער מתבדר מאחוריי. לרוץ רחוק כמה שארצה. לרוץ, ולהיות חופשיה. […]
"אימא, אימא, תראי! תראי את הפרח הכחול הזה!" אני מלטפת את שיערו של בני ומתקנת אותו "הוא לא כחול חמוד, הוא סגול." הוא מסתכל על הפרח שקטף ואז עליי בעיניים […]
השמיים הכהים התחילו להתבהר ולהיצבע בתכול רך. רבקה הרימה את עיניה, מביטה בכוכבים הנעלמים, בידיעה שזו תהיה הפעם האחרונה שתוכל לראות את הפלא הזה. הפלא ששאר האנשים רואים כמובן מאליו. […]
הצבע הכחול נמשך באיטיות על הרקע הלבן, שערות המכחול הגמישות משאירות גם הן את חותמן. הצבע ממלא את המים ברצועות כחולות ועדינות כשהמכחול נשטף. המכחול נטבל בצבע הירוק, ובדרך פ […]
להיות שקופה זו לא עובדה, זו כמעט עבודה. להיות שקופה זה לדעת שאם תבכי באמצע הלימודים, אף אחד לא יידע. להיות שקופה זה לשבת בקצה הכיתה, לשרבט על המחברת, ולהעביר […]
הוא שואל, אני מתחמקת. הוא מחייך, אני משפילה מבט. הוא דואג, אני מתכווצת. הוא מושיט יד לעזרה, אני מאגרפת ידיים. הוא מתעניין, אני מושכת בכתפיים. הוא מנסה, אני נלחצת. הוא […]
לשאוף, לנשוף. לשאוף, לנשוף. להוציא, להכניס. להוציא, להכניס. אחת, שתיים. אחת, שתיים. חזרתי על זוגות המילים שוב ושוב בראשי, אך הן לא חודרות למוחי. ראייתי מטשטשת, באוזניי דופקות פעימות הלב […]
אימא תמיד אמרה לי להיות חזקה. בכל פעם שנשמעה האזעקה היא באה במהירות למקלט שהיה חדרי. היא הייתה מתיישבת לצידי על המיטה ועוטפת אותי בחיבוקה. היא הייתה לוחשת לי בשקט […]
"הוא פשוט ויתר?" "כנראה." וויל שאל את השאלה הזאת לפחות חמש פעמים, בכל פעם קיבל אותה תשובה, 'כנראה'. כי האמת היא שגם אני לא הבנתי בדיוק מה קרה. אתה מתעקש […]
"שירה את רוצה לבוא איתנו או להישאר בבית?" אבא ניער אותי בעדינות משנתי. "אני אבוא איתכם." אמרתי ושפשפתי את עיניי. "אנחנו יוצאים בעוד רבע שעה." אמר לי אבא, נשק על […]
אבא מת באותו לילה. אחרי שנפרד מעל המשפחה. אחרי שקראנו תהילים ליד המיטה. אחרי שנשק למצחי נשיקת פרידה. בלילה הוא דמם. אבל אני שמחה שכך הוא נפטר, בשינה רגועה, ולא […]
"הלו?" "ריילי, איפה את?" קולה הלחוץ של אימא הדהד באוזניי. "אני בבית, למה?" ולמה היא כל כך לחוצה? "אני אגיע היום מאוחר, יכול להיות שרק בחצות אצא מכאן. את לבד […]
אני מזדקפת במיטה החמה שלי, רועדת מקור לא מוסבר. שקט בבית, אף אחד לא שמע את הצרחות שלי הלילה, או שכולם ויתרו על הדחף לרוץ לחדר שלי ולבדוק אם לא […]
אני משפשפת את ידיי מתחת לזרם המים הקפואים, מנקה לנקות את הלכלוך שלי בעזרת הסבון הורוד והגושי שליד הכיור העקום. אני תולשת ריבועי נייר טואלט זה אחר הזה, מנגבת בהם […]
6:12 בערב. אם הוא רק רצה להגשים את החלום שלו, למה אבא שלי התעקש לנתק איתנו קשר? "למה חזרת עכשיו? הגשמת את החלום אז חזרת למשפחה שלך?" לפני שחזר, לא […]
5:51 בערב. אימא עדיין לא חזרה מהסט, ואני לא חיכיתי לה. שלחתי לה הודעה 'יצאתי לפארק, הבית נעול', לקחתי את המפתח שלי ונעליי אחריי את הבית. 5:57 בערב. התקרבתי לפארק. […]
כשסיפרתי לוויל על השיחה עם אבא שלי, ראיתי שהוא נאבק בדחף לצחוק. "מה מצחיק אותך כל כך?" "אם אני הייתי במקומו, אני דוחף את הטלפון ליד של מישהו אחר ובורח […]
אז אולי זה היה רק לזמן קצר, והרגליים שלי רעדו מעט, אבל אני עמדתי. ריילי ברברה שפרד עמדה. חיוך מטופש התפשט על שפתיי. אימא חיבקה אותי, פעולה שאילצה אותי לעמוד. […]
הארוחה התקדמה באיטיות שקטה. הרעשים היחידים היו לעיסות מהוסות וקרקוש סכינים. "בפעם הקודמת שראינו את ריילי היא הייתה עם כיסא גלגלים." העיר אבא של וויל בניסיון לפתח שיחה. בפעם הקודמת […]
שלוש דקות אחרי שש. צלצול בדלת הבית.אימא דופקת על דלת החדר שלי, מזרזת וממהרת לפתוח לאורחים. כשאני יוצאת מהחדר אני רואה את משפחת אוונס בפתח הבית, כל החמישה. וויל היה […]
"רוצי!" רצתי בכל כוחי. רגליי ריחפו מעל הקרקע. שמעתי צעדים כבדים מאחוריי. צל הרודפים נע בין העצים. הענפים נשברו מתחת לרגליו. הרגשתי שהם סוגרים עליי, אך עדיין הפריד ביננו מרחק […]