הסיפורים של April978
"זה הכאב הרגשי הכי מענג שנוצר אי פעם- הכאב המעיק הזה, הגוש התקוע בגרון כאילו בכל שניה אפרוץ בבכי או אצחק את הצחוק הכי פרוע שאי פעם צחקתי. אני יכולה […]
קרן הביטה בפעם ה-101 במראה וסידרה את השיער שלה, ואז הסתובבה ובחנה את הישבן שלה, ואז שאלה אותי אם היא ניראת בסדר ואם השימלה מתאימה לה. "כן..כן קרן, בפעם המאה, […]
שם:זואי גיל:21 סטטוס:רווקה ובתולה. מקום עבודה: אין אני בן אדם ילדותי, שאפתן ודרמתי. אני לא רואה בעצמי כאישה מושכת או כדמות כריזמטית. אני אפילו לא כישרון מבוזבז, טוב, מבוזבז-כן..כישרון-לא. ההישג […]
את תמיד היית הילדה המוזרה- האחת שאף פעם לא מסתכלת למטע, תמיד עם העיניים סופרת כוכבים. היית מגיע לבית הספר פעם בשבועיים אולי, אבל אני זוכר אותך עוד מהיסודי, עוד […]
כמה כאב הלב יכול עוד להחזיק ליפני שהוא מתפרק סופית? כמה חבלות שברים ופגיעות עוד אצטרך לתת לליבי הקטן לעבור עד שהמוח יקח שליטה על העיניינים ויפסיק את העינוי המתמשח […]
לקח לי שעה בערך להסביר לדון את כל מה שקרה. מהרגע שיצאתי מהאוהל שבו נירדמה סביטה עד הרגע שהוא העיר אותי בצעדיו. דון עצר אותי כמעט בכל משפט ושאל בערך […]
"הגענו" אמר השד והעיר אותי משנתי. הליכתו הייתה כה קלה ורגוע שנירדמתי. "מה?" שאלתי בבילבול. "הגענו למחנה הקרקס- אני צריך שתפתחי את הגבול אחרת לא אוכל להיכנס" הוא צחק והניח […]
פעם מצאנו אגם. אני וששת אחיי הגדולים. הכי קטן מבניהם גדול מימני בחמש שנים. תמיד הייתי הכי קטנה, כל כך קטנה שאפילו לא הייתי זוכה להצקות כמו האחרון שנולד לפניי. […]
העיר היתה קטנה ומלאה בסמטאות אבן צרות ומפותלות, הרבה מדרגות עולות ויורדות, וריח מלוח של ים. כל מטר הוצב פנס תאורה ובו להבה קטנה וכתומה. "הייתי פה ליפני הרבה זמן" […]
סביטה שכבה על הריצפה, ממש ליד המיטה שלה. שיערה הכהה כיסה את פניה וידיה נחו לצידי גופה. "סביטה" קראתי כשניכנסתי לאוהל ומיד רצתי לעברה. רקנתי לעברה ונגעתי בידיה. סביטה לא […]
מה עשיתי? מה עשיתי? מה עשיתי? מה עשיתי? מה עשיתי? מה עשיתי? המחשבה הזאת לא עזבה אותי. חזרתי על אותו משפש בראשי שוב ושוב בעודי הולכת אל האוהל הגדול ששימש […]
עמדנו שם. מחוץ לקרון הרכבת. הקור היה נוראי וניראה היה כאילו כל הסביבה היתה מלאה באור לבן ומסנוור. גבי הוצמד חזק אל דלת הקרון ואלי ניצמד השד. מיצחי נגע בעצם […]
ישבתי שם, לבד, עם הראש תחוב בין ידי. הרגשתי את רעידות השולחן הקטנות מהתזוזה של הרכבת, רציתי לחזור לתא אבל סביטה והאחיות בטח עדין שם וממש לא היה לי את […]
ארבעת ימי המופע שלנו במחוז ההוא נגמרו והיה עלינו להמשיך למחוז הבא. השד לא דיבר איתי מאז אותו מקרה מתחת למדרגות בזמן המופע. בהתחלה הרגשתי הקלה כשהפסיק לגשת אליי ולדבר […]
הייתי מאוהב בה. אהבתי אותה כל-כך. מהשניה הראשונה שראיתי אותה עד הדקה האחרונה שביליתי איתה היא היתה האחת. אהבתי בה הכל, את המבט שהיה לה בבוקר כאשר היתה מתעוררת, את […]
מה הבעיה שלך?״ שאלתי ״אני חיה חופשית. קצת קשה לי עם כל ה…הכלאות האלה״ הוא אמר וסרק את הכלוב מסביבו. ״אתה הבאת את זה על עצמך״ שילבתי את ידי. השד […]
כאשר המופע נגמר אבא שלי מנהל הקרקס ביקש ממני ומסביטה להיכנס אליו למשרד. ״אתן בטח שואלות את עצמכן למה אתן פה״ הוא ישב בכיסאו מאחורי השולחן שלו. ״למעשה רציתי לדבר […]
חוקי הקרקס בסיסיים. השדים שנשלחו לקרקס כבר עברו את דינם ואלו שלא קיבלו גזר דין מוות נשלחים לקרקס אי לכך אין לאף אחד בקרקס את הסמכות להרוג או לפצוע את […]
אחד החובות של עובדי הקרקס מעבר להפגנת ידע בכל הקשור לשדים, כוחותיהם וכיצד לנהוג בהם זה גם לדעת להילחם למקרה ויצטרכו זאת. אני את החובה הראשונה מלאתי במלוא המצוינות ואת […]
"אני לא מאמינה שעברו כבר שלוש שנים מאז שנעלם קארלוס" אמרה סביטה. עזרנו בהקמת האוהל. אני אומנם הבת של המנהל אבל אבא שלי הציב לי תנאי מאוד נוקשה לגבי שהותי […]
זה לא סיפור אהבה עצוב, זה לא סיפור אהבה מדכא, אני מניחה שזה סתם עוד סיפור- אולי הוא אפילו לא על אהבה. אולי הוא על אומץ, אולי על אכזבה, אולי […]