הסיפורים של Antonio
נכנסנו לבית הקפה הקטן והאפלולי. המארחת הוליכה אותנו אל השולחן שלנו והסתלקה, מותירה את שנינו לבד. מכל צדדינו שולחנות ובהם זוגות מובכים בדייטים ראשונים. נר קטן היה מונח על השולחן […]
הי לכולם וכולן. אז אחרי שסיפרתי לכןם על הפרידה שלי מתמר ("איך לחוות פרידה ולהישאר בחיים") ועל הדייט השלישי הקטסטרופלי שלנו ("החוקים הבחתי כתובים של הדייט השלישי"), אספר לכןם עכשיו […]
הרחובות בשעה שלוש בלילה היו כמעט שוממים. רכבתי על האופנוע, תמר מאחוריי, אוחזת בי, וחוץ מכה חתולי רחוב והומלס שרקד עם בקבוק ערק באמצע הכביש, לא פגשנו אף אחד. "תעצור […]
התעוררתי באמצע הלילה, ראשה של תמר מונח על החזה שלי והיא ישנה עמוק. הסטתי אותה בזהירות וקמתי מהמיטה. הכנתי כוס קפה ויצאתי אל המרפסת. אוויר הלילה היה קריר ונעים על […]
אני איש של חתולים. אומרים שאוהבי בעלי החיים מתחלקים לשניים – אוהבי כלבים ואוהבי חתולים. אני אוהב כלבים, אבל אני יותר אוהב חתולים. מי שלא התאהב עדיין בחתול, לא יודע […]
את הסיפור שלי עם תמר בחרתי לספר לכם מהסוף (בסיפור 'איך לחוות פרידה ולהישאר בחיים, ואיפה החתולה שלי בכל זה'). הפעם אקח אתכם לחלק מוקדם יותר של הקשר הזה. במהלך […]
למחרת בבוקר הבנתי שהריקנות המוזרה שליוותה אותי מאז הנטישה של תמר, מתחלפת לה בדיכאון. אני סובל מדיכאונות, מאז גיל קטן, והם באים בדרך כלל, בלילה, ובחורפים סגריריים במיוחד. כשאני בדיכאון, […]
התעוררתי באמצע הלילה על הספה בסלון, מול הטלוויזיה. הכנתי קפה, התקלחתי. מברשת השיניים עדיין צפה לה באסלה. לקחתי ערימת נייר טואלט וחילצתי אותה משם. טוב, אין סיכוי שהדבר הזה נכנס […]
כשחזרתי הביתה היא כבר לא הייתה. "נו מה, את אמיתית?" סימסתי לה. אין תשובה. בת… #%! כמה סימנים שאכן תמר נטשה: 1.הפוסטר של הבחור הבלונדיני והעירום מסנס 8 שהיא התעקשה […]
החזרה מבאר שבע של שנות החמישים אל הלימבו הייתה קלה. כבר למדתי איך להפעיל את חליפת השריון – פשוט עצמתי עיניים, ראיתי את הנקודה האדומה, וחשבתי על הלימבו. אחזתי תוך […]
"מנחם, מה אתה רוצה לעשות עכשיו?" קולה של פרטיפיטיטרה הדהד באפלת הלימבו. "אני רוצה להציל את בנצי. אני רוצה לחזור לבאר שבע של שנות החמישים, רגע לפני שהדובים הנוראיים האלה […]
"מנחם?" שמעתי את קולה של פרטיפיטיטרה, אבל לא ראיתי אותה. קולה היה חזק ומהדהד, ומילא את כל ראשי. מעבר לכך לא ראיתי כלום, הכול היה חשוך. לא ראיתי מילימטר ממני. […]
עברתי דרך החור השחור שהופיע בחלל האוויר, בחוף הים של תל אביב, שנת אלף תשע מאות שבעים ושתיים. ראיתי את המוות מול העיניים, בדמות היפי מסטול עם סכין קפיצית. ניצלתי […]
לרגע חשבתי שהנה, חזרתי הביתה. תל אביב. מקום מוכר. אני בבוגרשוב. ומתחיל להחשיך. איך אני חוזר הביתה להרצליה? מונית? אני לבוש בחליפת הנסיעה בזמן שבנצי הכין עבור עליזה – חליפה […]
המראה היה מהפנט. כמו להיות תייר בארץ אחרת, רק מטורף יותר, כי זו הארץ שלי אבל הזמן… אלוהים, חזרתי אחורה בזמן! "אני לא מאמין שעשית את זה!" טפחתי על שכמו […]
"טוב, אז איך העסק הזה עובד?" שאלתי אותו. הבנתי שבנצי, המשוגע מלכתחילה, איבד את זה לחלוטין, וזה בסדר. מחר על הבוקר אתקשר לקופת החולים ונמצא דרך לטפל בזה. בינתיים, אני […]
"אז מי יישן במיטה ומי בספה בסלון?" שאל בנצי אחרי שהגענו אליו הביתה ושתינו יחד כוס תה. "חשבתי שנישן יחד במיטה." עניתי. "מה? שאתה תהיה בצד של עליזה?" לא אמרתי […]
הטלפון מצלצל. איך קוראים לדברים האלה היום – נייד? פלאפון? סמארטפון? רוב חיי השתמשתי בטלפון קווי. אני מושיט יד מגוידת מבעד לשמיכה ונוטל את הפלא הטכנולוגי אל האוזן שלי. "הלו?" […]
אני גר בבית גדול. צמוד קרקע, חצר גדולה, מדשאה מטופחת, כל החבילה. ולא רק זה – הבית שלי ממוקם בשכונה ירוקה ומקסימה (ויקרה) בהרצליה. אבל אני לבד. בודד מאוד. אני […]