הסיפורים של I don't belong here
"קרב מבטים!" שאג לעברי ג'ו. הבטתי שמאלה ובחנתי את פניי הזקן המשועמם. סדק ישן, בעל מראה באנלי וחסר חן ייחודי, הביט בי במבט נוקב, כמתאפק שלא להתרחב. כמו בכל קירות […]
"טוסט עם טונה וגבינ.." "שמעתי גם בפעם הראשונה! שתי דקות ומוכן", נשמע קול עצבני של אישה זעירה מאחוריי הדלפק. "מאוד פנסי מצידך", ירה קול נשי אחר, רך יותר. הבטתי הצידה […]
נדמה לי שהיה סתיו, כי היה קר ורחש עלים התנגן בחוץ, במקום סימפוניית הצרצרים המזדיינים שהתנגנה בכל בוקר. בעצם, אולי היה בכלל חורף, כי הכל היה יותר מדי אפור. מדי […]
חבר טוב שלי אמר פעם, שבמהלך החיים הם ייקחו הכל. הם ייקחו את החבר, הם ייקחו את הטוב, הם ייקחו את מה ששלי, את מה ששלך, הם ייקחו את חופש […]
הם עמדו. הם הסתכלו. הם ראו אותו, לוחץ חזק-חזק על הבטן, בשביל להקיא, את העצב ואת הקציצה הטיבעונית הסופר דוחה שאכל לארוחת צהריים. הם הלכו, וגם אני
הוא עמד מול המראה, עירום, ליטף את הדגדגן והיה שמח
הוא אחז בדלת המקרר, משך, נמשך, נישק, אהב, רצה, נפל, קם, נפצע, התאכזב, המשיך, פתח, הוציא את בורקס תפו"א האחרון והלך לראות טלוויזיה
ואיכשהו יוצא, שהמון אנשים מקשיבים לי, ורק אני לעצמי לא מקשיב. שומעים למחשבות שאני מוציא, ובעצם, בכלל לא חושב. ואיכשהו יוצא, שהמון אנשים מעריכים אותי, ורק אני את עצמי לא […]
"שוב פעם נזילה?", שאל בחצי חיוך, מבלי לצפות לתשובה. היא הנהנה ושלפה שטר של 100 שקלים. "שעה ולא יותר", זרק לאוויר. הנהון נוסף. היא הסיטה מבט לאחור והרימה את חולצתה. […]
לנגה יש נגן אמ-פי שלוש, כזה שהיה מקובל לפני איזה טריליון שנה. נגן קטן בגוון אדום דהוי. אם נדייק, נגן בגוון דם-קקה. כמו חום-קקה, רק באדום יותר. כל כמה ימים, […]
05:58 בבוקר. היא תמיד מכוונת את שעון המעורר שתי דקות לפני השעה שש. העניין המוזר נותן לה מעין הרגשה טובה, שמאשרת לה שיש שתי דקות שלמות עד לשעה עגולה, שבהן […]
אני אוהב להתקלח כמה פעמים ביום. החלום הרטוב שלי, תרתי משמע. קם בבוקר וחושב על המקלחת. וגם על לצחצח שיניים, אבל בעיקר על המקלחת. בסוף יוצא שאני מתקלח רק כמה […]
ואת שוב קישטת לעצמך את הידיים. זה לא שאני פיקסו או משהו, אבל אני מצייר יותר טוב ממך. כשאת ציירת קו, אני ציירתי שניים. וכשהבנת את העיקרון לבסוף, הפסקת לצייר, […]
אמא, אני מצחיק? הילדים אמרו שלא. אבל אני מצחיק אמא, מצחיק אותי, אז אולי אמא, תצחקי איתי? אמא, אני חסר תקנה? המורה צעקה בלי סוף. דווקא אתמול אמא, עזרתי לאבא […]
קול תיפוף נורא חדר לאוזניי. פקחתי את העיניים והסתכלתי על השעון, שהראה כבר את שעת הצהריים המאוחרת. בן השכנים כבר כמה שבועות מתאמן. מנגן לי על העצבים שעות על-גבי שעות. […]
דלת החדר נפתחה לפתע. ילדה קטנה, כבת חמש ככל היותר, עמדה בפתח הדלת ועיניה נצצו. דימעה זלגה על לחיה. שם, על הרצפה, שכבה אישה בשנות העשרים לחיה. ריח הדם הטרי […]
הינה עוד דימעה זלגה לה על הלחי, והכאב המוכר חזר להכביד עליה. היא לא תמיד היתה כזו, קרה ואדישה לחיים כמו היום. עשן הסיגריה האחרונה עמד בחדר, דבר אשר אילץ […]
יבוב חלש אל תוך הלילה,אלו הן השעות הקטנות.ניתן לראות כוכב,או אולי אפילו שניים.שם טוב יותר,שם אין אכזבות.. בעולם המושלם שלי,עולם ללא דאגות.עולם שומם,חסר נפש חיה.דשא ירוק,המים זורמיםושלווה אינסופית. העולם המושלם […]