הסיפורים של Ophelia Woolf
Bubblegum love; Am I any more than the flavor Lost in your mouth Wiped from your tongue Drips down your chin. Will it stick to the left of the chest? […]
נמתחתי כשרוך נכרכת סביב עצמי– ארוכה, ארוכה כאקו של צרחה עילמת אני נלחמת להיפרם שהחץ לא ישתחרר כי אני לא יודעת לכוון לא על עצמי. לא קל לומר שלום כשאין […]
ובעודי פתוחת ידיים ספגתי את ריחות העולם– וכשביקש את שמי לדעת התכסיתי בשמיכת עלים מתקלפים מעצים כה גבוהים ששאלתי אם בלעו את לילות הכוכבים. ולא הלמו השאלות שלי או שלהם […]
Writing poetry that drips into blood puddles And darkness the reflection I am dissecting the perfection of the damned. Oh my, where have we gone wrong? I painted you some […]
את יודעת– הם קוראים לזה קבר אחים לא סתם. השנים האלה מתיישבות על ציר הזמן עם כל הדרכים העקלקלות שהיטשטשו לקו אחד, ורק אותך הותירו כלואה בבד שחור נושאת עיניים […]
בחברה כה מוחצנת, יש כל כך הרבה טמון בפנים עד שאדם יכול לפרש אותו ככלום. אופליה הייתה אחת מאלה שהאמינו שאנחנו מורכבים מאלפי מציאויות שאנחנו לא מודעים אליהן. אמונה זו […]
סגרי את פיך, פנדורה, אל תתני להם להלך בשדרת לשונך ולהתגלש בלוע החלקלק לחדר מלא הנורות השרופות שלך שישבו בחשכה שלך עוד דקה. אם הם ירצו, הקיאי אותם. הוקיעי אותם. […]
נראה אם הם יוכלו לשמוע את הרעם הפוגע בביתי נראה אם הם יהיו זוגות ידיים נשלחות לבנות או לעקור אותי מגג ורע שיישב וייספר לי היכן ביתם של הדברים הפראיים. […]
מארי, אני אבקש שתתרחקי מקצה העולם ותהלכי בין שדות כוכבים– הם דוקרים את כפות רגלייך; רק תדעי, הם יתנו לך להיפתח כעלי כלנית. הם יודעים להמית את מצבור השנים שאת […]
Is there a shining star In the boulevard of oblivion With fire in Its soul And dust in its eyes– Does it have wings to peek Through the attic's window? […]
את כתבת אהבה ואני כתבתי מנגינה ומלנכוליה. האמת היא שלא הבנו הרבה על החיים אבל טיפטפנו דיו אדום על דפים אכולים רק כדי לשטוף את הגלים שמדללים את מעמקי האוקיינוס […]
זו הדרך שלומדים בה ניגוני אקורדים של מוזיקת מעליות– איך שהסקסופון מנווט את צפירותיו מעלה כאילו מנסה לרחף חסר שליטה בין אלים ועננים בעוד אני מביטה בדברים יורדים מטה– למעטה […]
הבלות בין הקמטים היא לא שלי ולא שלך ולא שלך ולא שלך– אני סופרת חזרות מאידך את השנים שהתבצרו את הקהות של המראות ששכחתי את שמן. מבוך של גופים שאינם […]
זה תמיד אותו קבר אלמוני שעליו אני מניח ורדים אדומים תוצרת דם משובח– שלי? זו תמיד אותה אבן ושם חרוט בקפידה וראייה שמזמן בלתה היטשטשה. המוח זוכר צללים של סיפורים. […]
קל לדבר מילים חסרות ערך ולספר סיפורים חסרי חן. לערוב בשדות לחרוזים חבויים בבתים חסרי גגות ולדעת שאין משמעות כשלא נגמרות החזרות. כי הים יכול להכיל את מה שאני ואתה […]
ואת, עשוית מבטי אלפי כוכבים מסרקת את שיערך כאילו היה שביל החלב. לא בוכים על מה שנשר ואיננו עוד. רק תאמרי לי, את, מה את מוצאת במודעות אבל– לוטשת בהן […]
I chase suns that don't belong to me like a gold digger unwanted.
ספרתי פעימות ליבך בראשי והוספתי להן ניגון נוגה של ים גועה לצד רחש כנפי מטוס אבוד או אונייה תוהה אם גילו הם את אירופה או סתם שלג ככוכבים חסרי שמיים.
אני אתן לזמן לחלוף. הוא פוסע, מתגלגל ואז בוחר לרוץ; מבריח ציפורים לנדוד. אני אתן לו לחלוף, כי הידיים שלי רפויות מכדי לאחוז במחוגים עד שזה יכאב וישאיר חותם על […]
ידיי נשמטו כסמרטוטים לצידי גופי אך ליבי– ליבי אגרוף קמוץ הורם כסמל ניצחון ובכל פעימה בכל נקישה כבשתי את מקומי בין רוחות השמיים.
עמדת מאחורי וילון והיית כה יפה בחוסר הנראות שלך. צירפתי לך גזרי מגזינים טבולים בקפה והם הוציאו אותך שפן לבנבן מכובע. למדתי לחיות מטאמורפוזה מלאכותית.