הסיפורים של Ophelia Woolf

את יודעת, הייתי יושבת על הגדר שסבבה את מתחם הפעילות של פרויקט מנהטן. הייתי יושבת על הגדר, חוצת גבול, ניצולת מלחמה, מתופפת במגפי צבא ובוחנת רישומים משורבטים על ניירות נידפים […]

כל הדבורים בכוורת נדמו למאית השנייה קברו ראשם בכתף אם השכחה. עצלה האיילה המתבוננת דרך טיפות המברכות את בוא שובה כבר מאה שנה שהיא נודמת.

את צריכה מטפחת שחורה לכרוך סביב עיני זיכרונך או סביב קרסוליים נפוחים נושאים ע(ו)ברך קשה למצוא דרך כשלא יודעים לאן ואין מקום לקרוא לו כאן אז חככי ידייך ועטפי סביב […]

אתה הבבואה המשתקפת של מילותיי הירוקת של הנפש שהפכה לעיתה בבת עיניי מלכלכת אצבעותיי כתמי מוזה כתמי צרעת אתה לוחץ על כפתור מצחי וצוחק "אחת,שתיים,שלוש, אני הוא העומד" יקירי, תמיד […]

רוח מכבה את אור ירחים כמו נרות מרקדים על רקע שמיכת גלים מושחת גלימתה כנוצה טבולה בדיו כותבת (תת) דעתה בג'י ג'יב ג'יבריש בתחתית מגירה הכל שם ברור לך רוח […]

My lovelies have gone mad they are waiting for catharsis reaching toward the light of something far gone an end to their beginning a tail to the head of some […]

הם צבעו את העבר שלנו לבן סיידו את מה שלא נותר לומר ניסיתי לחלץ אותך, ידיד פלוני יקר ללחוץ אותך ממעטפת הקונכייה שלוכדת אבל אתה רחוק מלהיוולד אל העולם שלא […]

אחזי בצידי המוט הזה ונישא אותך אל האמבט לאור ירח גורי זאבים ייללו את שמך כמעין מלמול חסר פשר דברי מלמלה לבנים לגופך מתעמעמים ירצדו על פרי בריאתו בעוד ינקרו […]

מצאתי עצמי הולכת שולל אחר עתיד נכסף– לא היה דבר להיחשף בפני חברותיי. השמש כבר כפתה קרניה אך לא השילו הן עורן והמשיכו שוב לזחול אליה כעדר אל תוך בור […]

Slowly– gently fall into the night hush with the bird's whispers– hold it tight. Slowly– gently make it worth Living is not yet that old forgotten bet. In a dream […]

חזרת לעולמי כמו שהשמש חוזרת לזרוח אבל אני יודעת שעוד רגע תשקעי ותקחי איתך אבנים כבדות קשורות לעצמן, וקשה להתיר את הקשרים כשנגמר החמצן. אז אני אספור לאחור רק כדי […]

מילותיי הינן מראה סדוקה לדמעות רוחי שנחרטו בדפי ההיסטוריה עוד לפני בוא זמנן כמו קפאו מדמות צורת אורנומנט לעד לא נגוע לעד לא פצוע בחליפת לידתו לעולם לא שלו.

אני הבלרינה המסתובבת בחדר מחשבותיי שלא יודעת לרקוד על פי צו אחר מצו לבבי, אני המוצאת עצמי מחפשת אוצרות בין שווקים ויקומים שלא שלי, ולא נותרה כבר יכולת לרקוד בלי […]

קטיה קטיושה, חריכות על ידיים מלוכלכות מלאחוז בזכרונות שלך מתגלגלת על כבישים מחוספסים עם ילדים שלא מתוכנתים ללכת. כשהזמן עוצר מלכת ואני מבקשת מחילה שרק תישארי שם בשמי לילה מעליי, […]

ומה ישאר ממני כשאני בקו הסיום? ומה ישאר מקו הסיום כשאני ממנו אלך– קלה כענן כבדה כמשמעות צורתו– לא קיימת כמנתח אותו כשיצור קטן יושב בחדרו בעליית הגג ואוחז בסכין […]

כבר שנים את יושבת ומשחילה חרוזים לשרשראות החיים (אולי גם להם שמשקיפים מרחוק); תופסת מקום של אדם וחתול שלא פוקח עיניים וממאנת לשמוע את הנשמות מחליקות משולי דעתך. וכבר נותרה […]

נסחפתי אל חופייך כמו מכתב בבקבוק ללא חתימה, אבל דאגת למצוא לבוראי שם להביא לסתימה את הפחדים שנטפתי בדיו בעודי ממתינה בידייך המתנדפות לקצף גלים ועל מצע של חולות הנפרשים […]

הקריאה שלי לא יודעת לקרוא את מקצב זרימת דמי עוד. כשהם רוצים עוד; אותם עורקים ערורים ומילותיי לא מספיקות לאחות את מלתעות האודם בשחור עוד. אז אם אין לי עט […]

אצבע רודפת אצבע רודפת אותך ואני לא יודעת מי אתה כי הצל לא תואם לחליפה אז אני מבטלת, נותנת להדהוד טריקת השפופרת להתפרק לחלקיקי דעתי צווחים דממה כלהקת עורבים (קרה, […]

שולי שמלתי נתפסו בקלשון המציאות מאלצים אותי ללכת ללכת כל כך רחוק; לקרוע בנפשי חלקי עצמי– אני, אני, מתי אוכל לקרוא למקום ארצי? צעד אחר צעד הלכתי רחוק מכל צורת […]

And it’s the boy of the hatter They say had gone mad. Drank whisky for dinner And dreamt of goodbyes For the cat For the lover For the foe he […]

כמו הצב המוציא ליבו מביתו ומגלה לראשונה אור בוהק ומוחק בעיניו הכל; ממורק פעימה אחר פעימה את מה שלמד לבעוט בין קירות עבים הוא מבין לא מבין שהוא מבקר זר […]

צבעו אותי צבעו אותי צבעו אותי ביוד. הכל צהוב הכל צהוב הכל צהוב .

אנחנו אלפי ימים זה מזה ואלפי שנים הפכו אותנו על מילותינו וכל אות כמו גרגר חול עד שפיותינו חופים אבודים משפיותינו בין שמיים שחורים. איך זה שידך פה עוטפת פניי?

רגליים ארוכות נעות בשעת חצות בחצרות של חתולים שחורים כנורות פלורסנט מקרינות על האספלט את דרך האבנים הצהובות. הו דורותי, הו דורותי, מה תמצאי בקצה הלילה? אולי קצת אומץ ללב […]

חלול פיו של הפיל היושב על קצה עריסתי ושר לי מנגינה נושנת לנשימות הלבנה המתדפקת לחלוני כאנחה חוזרת ושואלת באיזה אוקטבה להשתגע זה?

את שייכת את שייכת לעיגולים הנפערים ברצפה כמו גולה בוואקום זוהי מחילה והרעב זה חולי לראות אור גדול מצביע עלייך. אבל זו לא את. מחילה.

כמו העש לאש עם הברקים הקטנים בין העננים פרחי הקיר אני לא יוצרת ניצוץ שתראה כמראה לשדה הפתוח הזה כה חשוך פה. אני לא יודעת אם אני בפנים או בחוץ […]

אני לא אתן ללב שלי להיסחף למירוץ שליחים של הגלים ולמלח להשאיר חותם קטן בכל חדר– צדף או עוד דג זהב ששוחה עם הזרם. אני לא אתן להשתקפות של השתקפות […]

–The dance of words, my lords lets move like ants tonight it's us working in the room of lust – a court of dust. there is a lighthouse glints as […]