הסיפורים של after
באוטובוס, בדרך הבייתה, היא העבירה בראש. את מאורעות היום. זה היה יום דיי מוזר, אם לומר את האמת מוזר מאוד. "בסוף אני עוד אתחיל להתרגל לזה",חשבה לעצמה. ובהתחשב בשבוע האחרון, […]
בכל מקום, לכל שכונה בעולם יש את איש החתולים שלה, בדיוק כמו שבכל בית כנסת יש את איש הסוכריות-בכל שכונה שהיא יש את איש החתולים. גם בשכונה שלי. בכל מקום, […]
לפעמים כשהיא בוכה היא יודעת שמתישהו זה ישתנה, והיא יודעת שזה אמור לשמח אותה, לעודד אותה ולתת לה תקווה. אבל זה לא. היא מוחה את הדמעות, אבל זה רק כדי […]
היא חזרה הבייתה, וכל פעם כשחשבה על מה שקרה היא נתמלאה צמרמורות ושערה סמר. אבל חוץ מזה, היא דיי שכחה מין הענין, או שבעצם החליט מוחה באופן לא מודע לדחוק […]
"אם כך בואי אחרי" איראן הוביל אותה לחדר שירותים מפואר שהצבע השולט בו לבן,ורק אחרי שסגר את הדלת,ופתח את הברז,הוא החל לדבר. "טוב,בואי נעשה את זה קצר ולעניין." אריתראה הביטה […]
הם לא יכולים להיות ביחד לעולם, אבל היה ברור שהם מחבבים זה את זה. כשהם דברו על הפרוייקט שיש להגיש למחרת, העיניים של שניהם חיכו בחיבה, כשהם דיברו,ההרגשה של שניהם […]
רק ספסל העץ הקהה והנמוך-זה ללא המשענת- שמרופד בבד פרחוני,ונמצא ליד החלון,יוכל להעיד על מה שקרה מעליו יום יום במשך שנים רבות. רק ספסל העץ הנמוך יוכל להעיד על זה,כי […]
עכשיו היא בוכה,ולאף אחד לא אכפת. לפעמים,כשהיא בוכה, היא מדמיינת איך שכשהיא תהיה בת שמונה עשרה היא תגיד ביי ביי לכולם. היא מדמיינת איך היא תכתיף את תרמילה העמוס לעייפה […]
הדיבורים נגמרו,עכשיו הגיע רגע האמת, ההצבעה. "באמת הגיע הזמן",חשבה אריתראה. אבל האמת היא היו לה בראש דברים חשובים יותר,למרות שגם הם קשורים לאיראן. אם איראן היה בן תמותה רגיל,בטח הוא […]
איכשהו,מתישהו,הכל השתנה. כל כך הרבה זמן ומאמץ היא השקיעה בזה שהמצב יהיה כזה,אבל אכשהו,הוא השתנה. או לפחות היא חושבת שהוא השתנה. היא לא יודעת אם זה רק התסמינים,או המחלה,או שאולי […]
”מצויין”,הוא ענה,כשמבט משועשע ניבט מעיניו,אבל לפתע,בין רגע הוא הרצין,והיה נדמה שכל היקום תלוי בדבר הבא שהוא עומד לומר,”יש לי בקשה מאוד חשובה,אני צריך עזרה במשהו נורא מסוכן,אבל זה לא המקום […]
היא נגשה אל המעקה,הניחה עליו את שני מרפקיה,והחלה ללגום ארוכות מהזירו שלה. כשסיימה ללגום את הלגימה הראשונה, עצרה אריתראה כדי להתבונן בנוף המרהיב,אבל היא לא הספיקה,כי בדיוק אז היא שמעה […]
אריתראה אחזה בכוס הדקה באצבעותיה הרזות,ובדיוק כשהסתובבה היא רואה את אמריקה אומרת:"שלום"בחיוך מלאכותי וקר. "שיט!!!",חשבה אריתראה,"שכחתי לכבות את הגי.פי.אס.!!!". "את יודעת שהמחשבות שלך נשפכות לך מהראש שלך בפול ווליום?נכון?". אריתראה […]
לפעמים היא כועסת על כולם שלא באמת אכפת להם ממנה. לפעמים היא כועסת כל זה שאף אחד לא מכיר אותה באמת לפעמים היא כועסת על זה שלא אכפת להם מהבעיות […]
אריתראה התאוששה מהכניסה הנוראית שהייתה לה.היא התיישבה בכיסא השמור לה לצידו של סודן ומרוקו.הכיסא העשוי עץ מהוגני קהה ומרופד בעור בצבע קרם בהיר,והוא נוח מאוד. בעודה מתיישבת בכיסא השמור לה, […]
אריתראה הידקה את הסוודר האפור אל גופה באצבעותיה הדקות והארוכות.הרוח הייתה חזקה,ולהצטנן ממש לא היה חלק מהתכניות שלה. השתבשו לה מספיק תכניות בזמן האחרון. והיא לא מאלה שמגיבים לשיבושים בשלוות […]
לפעמים,נמאס לה. אוהו כמה נמאס לה. אין לה כבר כוח,עינייה מסרבות להישאר פקוחות-והיא נילחמת איתן כל רגע. והדבר שהיא הכי הכי שונאת זה את כפות הידיים שלה,אלו שאף פעם לא […]
הן עמדו שם,שתיהן עם פרצוף מאוכזב,רק שלשניה יש פרצוף של אכזבה עצמית,ולראשונה ,בנוסף לאכזבה,מבצבצת גם הבעה דקה של אי אמון,של חוסר השלמה עם מה שהיא יודעת שהולך לקרות. הן עמדו […]
היא ישבה שם,על סלע משונן,שאם היה מעט יותר גבוה-היה אפשר לקרוא לו צוק. היא ישבה שם ושכשכה את רגליה במים .ובאצבעותיה המסורבלות שחקה בכפלי שמלת המלמלה הפרחונית שלה. היא הייתה […]