הדמיון תמיד היה החלק הארי ביותר בחיי. גם כאשר הייתי מבקר בבתי מלון עם הוריי(דבר שנדיר כשלעצמו), הייתי מסתובב בחדר ומדמיין דברים. אוי, איזה בזבוז... בכל זאת בריכה והכל.
תמיד אהבתי את הכתיבה יותר מקריאה, מרגיש טיפה כמו איציק זוהר הכדורגלן, שאמר: "אני אהבתי לשחק כדורגל, לא לצפות בו". זה לא נכון לחלוטין, אני מאוד אוהב ספרים, יש לי 4 שמחכים שאקרא אותם על המדף ברגע זה, אבל מדגיש שהאהבה האמיתית היא ליצור.
השתתפתי במשחקי תפקידים ופעילויות של סיפורים בהמשכים בכל שנות הילדות, ותמיד בער בי הרצון לכתוב ספר אחד שלם ורציני. כשפניתי לעשות זאת לבסוף, הגיע השירות הצבאי... אבל בכל זאת הצלחתי לכתוב אותו. לא רציתי לפרסם בארץ, אין כאן פרנסה... החלום הוא בחו"ל, רק שם. אז נתתי את כל כספי לתרגם את הספר, רק כדי לגלות שסוכנים בחו"ל אפילו לא יקראו בו, ויחליטו על פי פחות מעשר שורות של תקציר האם בכלל לעיין בו. ואם כן, רק עמודים בודדים. העובדה שהספר שלי בעייתי לתיקצור, בגלל חוסר קונספט עלילתי מיוחד, לפחות בספר הראשון בסדרה, גרם למפלה גדולה. לא גדולה כל כך, קיבלתי 20 דחיות כאשר רולינג בעצמה קיבלה כמעט 20 ממולי"ם. אבל זה חידד לי את הקושי. הידעתם שסוכן ספרים ממוצע מקבל כ-10,000 פניות בשנה? ויש כאלו שמקבלים עשרות בודדים של אלפים. לכן החלטתי לשנות כיוון, ולפתוח לספר פרויקט בקיקסטארטר, שם אנסה לשלהב קהל שיעזור לי להעביר את ההתלהבות גם לסוכן אפשרי. נקווה שזה יעבוד!