הסיפורים של מלאך ספיר
מי שבשש בבוקר קם באותו היום יכל לראות כיצד נערה גבוהה גוררת אחריה נערה ג'ינג'ית אפורת עניים."לורה תעצרי!" צעקה צ'רי ודמעה התגלגלה במורד הלחי החיוורת שלה. "מה את עושה?! אני […]
אני עוד ישנתי כאשר המחשבה על הציד היום החלה להשתלט על חלומותיי. התהפכתי על צדי וניסיתי לא לפתוח עניים. הציד היום יהיה עם שתי אחיותיי, צ'רי ולורה. צ'רי היה שם […]
עד כמה שרחובות העיר היו מפחידים ועד כמה שאפורים וגשומים היו, זה לא הפחיד את הנער. ההפך, זה רק הפך אותן לאדיש ועצוב יותר. בעצם הוא לא יכל להיות עצוב […]
אצבעותיי ומה שהן יוצרות זה הדבר הכמעט היקרי בחיי. לא יודעת אני מה הייתי עושה בלעדיהן, מה בדיוק? לכתוב משהו כדי להראות מה אני מרגישה בצורה ברורה, לצייר גם כן […]
תשמעו את השיר יחד עם הקריאה ותרגישו יותר\\פחות כמוני: תשמעו ולא תדלגו! פשוט תלחצו על זה וזהו. תמיד קורה לי אותו דבר: בערב של השנה החדשה אני מתפללת שהשנה הבאה […]
כל מה שהיה לי ידוע היה כלום. זאת אומרת ידעתי משהו אבל רק דבר אחד: "לאהוב זה כלום, להיות נאהב זה משהו, להיות נאהב ולאהוב זה הכול." התנדנדתי במקומי ואז […]
התישבתי ליד ליזה בשיעור חשבון. יכולתי לומר רק 'וואו'. במקום להעתיק מהלוח ליזה ציירה את השם שלי (!) באותיות תלת מימדיות. אני חייכתי. "מה זה?", שאלתי והצבאתי אל החלון והיא […]
תשמעו את השיר תוך כדי קריאה: ממליצה. אבל תחקו שהשיר יתחיל. ואז תתחילו לקרוא. אני הייתי המחליק הכי טוב לגילי. כל שבוע נסעה הכיתה שלנו ללמוד החלקה ולאלה שיותר מוכשרים […]
הרחוב אפור, השמיים מלאים בעננים. רחוב אפור, אני בו הולכת. עניי מביטות לצדדים ופחד בהן, מה העתיד? מה העבר? מה ההווה? אני מסמיקה וזה הצבע הורדרד היחיד בסביבה, הכל כל […]
היי מדברת ג'יין. אני רוצה להתחיל עם זה שהתעוררנו. כשעניי נפקחו ראיתי מיד את הנערה בעלת השער האדום, הוא השתנה לחום כהה תוך יום,עומדת יחד עם מייקל ומבשלת. "מה קורה […]
קשה לי לכתוב את זה… עוד לפני שנה זה קרה ומאז אני מתאבלת על מותו. זה מוזר כשהוא הגיע לפני שנתיים לבית הספר אני לא סבלתי אותו, פשוט כך בגלל […]
פרק 2 שם הפרק: "סודו של רו." אחרי המון שכנועים וסיורים הרגשתי יותר נוח במחנה. כל יום התאמנתי בקובצה שהקמתי יחד עם פיבי, תומר, שון ולירוי. פיבי היתה לחברתי הטובה […]
נפלנו לאנשהו. סליחה, אני לילי אבל בואו נמשיך, אוקי? הרגשתי איך הדם ממלא את פי אבל זו היתה תחושה, אבל בעצם ירד לי דם מהברך. אני קמתי, ראשונה. כולם סביבי […]
שם הפרק: "מי ידע שניסים קורים?" היי, אלין מדברת. טוב, אז אני התחיל לספר ואז כל אחד ממי שהיה איתנו שם, בתורו… הכל התחיל כאשר התעוררתי מחלומות הבלהות שלי, כן […]
הסיפור הוא על ילדים שנסכפו לעולם של דרקונים. בעולם יש כמה קבוצות של כל מיני כוחות. במהרה כולם רבים אבל נשארים ביחד ואז נפרדים. חלקם מוצאים את עצמם יחד עם […]
ממליצה לשמוע את השיר הזה תוך כדי הקריאה. אני מבקשת שתגיבו.: לכל אחד קשה בחיים. טוב, לא לכולם. אבל לי כן. אני ניקול. כולם אומרים שמתאים לי השם אנה. אני […]
לפעמים אני מרגישה כמו צמח, בעלת שורשים. לפעמים אני מרגישה שמשהו גורם להם להתפרק ולפרח, ליבי ונישמתי, לנבול. לפעמים אני בכלל לא חושבת על כך, אני נמסרת לידי הגורל ולא […]
אני נעמדתי בתנוחה אצילית והרמתי ידי אל-על. "לכבודי להכריז על אשת החצר מארי סמית'." אמרתי בקול של כרוז. דינה, זאת ששיחקה את מארי בהצגה, מיהרה לעבור על פני – מנסה […]
אני רצתי שעתיים, שלוש? לא משנה. כל השריטות שעל גופי החלו להתקשות, לפחות חלקן. אני היתי זקוקה דחוף לריפוי ומשהו שיכול להציל אותי ממה שמאחורי כבר שעתיים או שלוש, מהמשהו […]
טוב, אנשים. אני לא עוזבת רק בגלל שלא מגיבים לי או בגלל שזו רק אני… אבל זו אחת הסיבות, מה קרה? כשכתבתי יותר גרוע כולם קראו ועכשיו כשאני משתפרת לאף […]
קשה. הכל קשה. חיים רעים. אנשים טובים. הכל גרוע. לב צנוע. מה שמתאר היטב את ריין. היא עמדה עם מזוודות על שפת פסי הרכבת והקשיבה לשירת הציפורים. נראה כי הרכבת […]
תשעה פרשים דהרו על הסוסים השחורים. כולם היו לבושים בבגדים כסופים על סוסים שחורים של קרבות, ואוזני הפרשים היו מחודדות. אלפים. מאחורי האלפים ישבה, רחובה על סוס לבן מפוחד, אלפית […]
לא היה אכפת לי שאמבר הקטנה בכתה מאוחורי. לא היה אכפת לי מכלום. אמבר משכה לי הסווצ'ר ואז חיבקה את רגלי העייפות. "אני רוצה הביתה, אבל… מהו בית עכשיו?" שאלה […]
ממליצה לשמוע את השיר יחד עם קריאת הקטע: הזוג הלך יחד,מחזיק ידיים. הגשם שירד לא הפריע להם בכלל, הוא רק שימח אותם יותר. ככול שהם התקדמו לעבר היער והרחובות נעשו […]
" למה את בוכה?" שאלתי והחזקתי את פניה היפות והנוצצות מדמעות. "למה?" היא חיבקה אותי במקום לכעוס עלי, היא טיפוס מרשים. "למה את מחבקת אותי?" היא עזבה אותי ודמעותיה פרצו […]
עמדנו על הסיפון, רועדות. הופתעתי שמגי מחזיקה עוד את הספר שלה בידיה."תימצאו דרך כלשהי לחזור. אני דרך הספר עכשיו כי יש רק מקום אחד." לחשה ופתחה מיד את הספר המתפורר […]
" אני. משדרת. מהמכשיר. המוזר. שנתת. לי." שלחתי לאהובי והחזקתי את המכשיר בידי הקרות. מלחמה קרה-ידיים קרות. כן, מלחמה דבר קשה. הוא לא ענה לי. חיכיתי, עברו שעתיים ועדיין הקשבתי […]
תיק,תק… תיק,תק. "אליזבת, מתי בפעם האחרונה לא התבוננת בשעון בשיעור ספרות?" שאל מייק וזכה למחיאות כפיים חשאיות מסאלי מתחת לשולחן. "אף פעם." אמרתי כי זו היתה האמת אני והשעון החלוד […]
אחרי שהמשקפיים הוורודים, שמראים את הטוב והתמימות, נופלים מצתרפים אליהם רסיסים שחורים. מוחקי התמימות, השמחה, האמת. פשוט המילה שחור, מלוכלך. עם השנים יוצא שחלק מבני אדם יש רק מעט רסיסים […]
אני על סף דיכאון קליני. אני עניתי רוב היו 1 שזה לא רציני אבל היו 2 ו3 שמרמזים על בעיות. אני יודעת שזו אמת ואני מרגישה אותה.