הסיפורים של נועה
ואתה כבר הפכת לזר, שנינו זרים. האהבה שפעם איחדה בינינו היום כבר איננה ואני, מה אעשה בלעדייך היכן אשים את ראשי כשדמעות זולגות כשהעצב מר ואכזר ועם מי, עם מי […]
היא חשבה עליו. גם ברגעים האלה , שהכול מסביב זורח. שכולם מחייכים ושמחים היא חשבה כמה נחמד היה לחלוק איתו את השמחה ולא רק את העצב והבכי. היא חשבה עליו. […]
ואם יום אחד תתעורר תדע שאהבתי אותך בכל ליבי . תדע שניסיתי , ניסיתי לתת לזה לא לשבור אותי ניסיתי כלכך לא לוותר להילחם אבל לא הצלחתי . אם יום […]
והלילה הזה , שוב מכה בי בחוזקה, משאיר אחריו סימנים בגופי . זיכרונות עמוקים. יפים. וכואבים כאחד. הלילה אני ארדם. אני לא אחשוב יותר. אני אעצור את שעון הזמן המתקתק […]
מילים ולחן:מוטי המר. כשאמות, משהו ממני, משהו ממני ימות בך, ימות בך. כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי ימות איתך, ימות איתך. כי כולנו, כן כולנו כולנו רקמה אנושית […]
רציתי ללכת לים, כדי שישטוף הכול. את היום הקשה, והדמעה שזלגה. רציתי ללכת לים, כי הוא רחב כלכך, דימוי של אין סוף. כדי שימחק הכל. את השעות הקשות, והטעויות הגורליות. […]
מילים:ירדן בר-כוכבא לחן: אבי גרייניק הנה הם באים ימים של שקט אחרי הרעש הגדול והנורא אפשר לנוח קצת על המרפסת ולאסוף את שברי הסערה הנה הם באים ימים של שקט […]
בדמיון זה פתאום נראה לה אפשרי, שהיא יכולה לעוף. היא יכולה, אם רק תרצה בכך. הכנפיים מחכות שתפרוס אותן. ותעוף. מעל האנשים, העצים והאגמים. רחוק. בדיוק היכן שהעננים נמצאים. רחוק. […]
•••••• Its so sad. that life goes by, and I'm still sleeping. I wish someone will push me away. I wish I didn't ought to see what's happening in here. […]
היא ישבה בפינה הכי רחוקה בחדרה הקטנטן. לא חשבה על כלום. החלון פתוח ויש אוויר שפתאום קל לה יותר לנשום. מה ששנים היה כמעט בלתי אפשרי. היא מסתכלת החוצה מבעד […]
There was a time, I missed you so badly. I was dreaming of us married, living on a big house near to the sea kissing on the kitchen, while our […]
לפעמיים העולם שוכח שאני רק בנאדם. אני צוחק, ולפעמיים גם בוכה יש בחיי רגעים שמחים ומאושרים אך גם דברים כואבים ועצובים. לפעמיים אני מצליח ולפעמיים נכשל. טועה. מועד. אני לומד […]
-מחלת הסרטן שלקחה אותי לגן עדן- ~יום ועוד יום, וזה מרגיש כמו נצח. הלב פועם בוודאי, רץ ורץ- במהירות. אני יכול להרגיש אותו בכף ידי הקטנה- אני יכול. לפעמיים קצת […]
כשהלב עוד תמים, מתפס הוא במורד גופי, מזכיר לי כמה שהוא חשוב. הוא פועם. שנייה אחר שנייה, ללא הפסקה. הוא תמים. עכשיו הוא מאמין שכך וכך יקרה. כשהלב עוד תמים, […]
כעס. זה הדבר היחיד שאני מרגישה עכשיו. כעס. על עצמי בעיקר. על כך שאני נותנת לעצמי לשקוע. על כך שדמעה ועוד דמעה, יורדת -בסופו של יום, כשכולם כבר ישנים, רק […]
חלום ועוד חלום. מתווסף-לתוך השרשרת העצומה הזאת. ענקית כענק בגנו. חלומות של אתמול לא נשכחות. נכתבות בראשי, ביומן בתוך ראשי. מילה במילה. זוכרת. יודעת. שומעת. נושמת. חיה את חלומותיי. הרכבתי […]
עוד יום, אני כאן. כל כך מפחד, שגם אותי יהרגו. אך יותר מפחד, שאת משפחתי יהרגו. עד לפני כמה חודשיים הכל היה בסדר, שום דבר לא היה נראה שונה, אפילו […]
And im standing here, in this empty space-and here, just under the sky, it's much easier for me to breathe. the air enters into my lungs and I can breathe […]
לבנה ועוד לבנה, מוסיפה האני שבתוכי. יש לה חלום-לבנות בית. בית גדול, בתוך רחובות לבה. לבנה ועוד לבנה, ערימה של לבנים. איננה מצליחה לספור. היא רוצה חדר בשבילה. גדול, עם […]
העיניים עייפות.רוצות הן לישון. נומי נומי, לוחשת הנסיכה. עכשיו הלב פועם אך מכבה את קולו, פועם בשקט. הנסיכה מכבה את האור וחושך מכסה את החדר. אמה מתיישבת לידה, אוחזת בידה […]
ואני עומד כאן. בחלל הריק, וכאן -בדיוק מתחת לשמיים, קל יותר לנשום. האוויר נכנס לתוך ריאותיי, ואני מצליח לנשום יותר טוב. בתוך, בתוך הבית השקרי הזה, אני מרגיש כמעט מת. […]
הבטתי בהן מחלון חדרי, וחשבתי לעצמי – כמה נחמד לו הייתי ציפור. אני חושב שחיי היו יותר קלים. לא היה צורך לקום כל בוקר , להתלבש, לצחצח שיניים -ולשתות קפה. […]
מחפשת מחפשת, דרך ללכת שואלת שואלת, אך תמיד נשארת שביל ועוד שביל, זה בלתי אפשרי בוכה אך מבינה, שככה זה תמיד, אכזרי ומתמיד. בלבי ספקות, לא תמיד מועילות רוצה אך […]
בחלום~ ישבתי בספסל, מחזיקה תינוקת קטנטונת. תמימה כלכך. הושבתי אותה על ברכיי והיא חייכה, חיוך כלכך מתוק. הרמתי אותה למעלה והיא צחקה, צחוק כלכך תמים. תינוקת יפהפייה. שיערותייה זהובים כשמש. […]
ראיתי עניים, זוג עניים – יפות ותמימות. אך כלכך עייפות. ראיתי מבט, מבט טהור- כמו מעולם לא ידע מהומה. מבט יפייפה. חלון ועוד חלון, מליוני חלונות, ראיתי. ילדה קטנה עומדת […]
לנוגה, אני זוכרת את עצמי, בדיוק ככה-קטנה ובודדה. אמא נהגה לבשל המון, גם כשלא היה צורך בכך . אבא תמיד היה צוחק, על האורז השרוף. נוגה ואני . נוגה אהבה […]
בין תעלות ומנהרות החיים מתהלך אני, מחפש דרך, שביל -נתיב, מחפש אותך אלוקיי, שתושיע , אותי מצרותיי. האומנם הדרך הזו עוד ארוכה, מייגעת? האומנם זו היא דרכך אלוקיי, להאיר את […]