הסיפורים של אנונימית
זה בא והולך בגלים,חשבה לעצמה. הכאב בא והולך בגלים. היא כבר לא ידעה מה לחשוב על עצמה,מצד אחד היא נראית לעצמה אנוכית אבל מוצאת דרך מוצדקת לתרץ את זה לעצמה, […]
13.11.2013 19:27 היום היה השלושים יום שלך. אני ומתן נסענו לאסוף את שקד מהבסיס,ואחרי זה כולנו נסענו לבית הקברות. כולם היו מודעים לפני שיצאנו,לאן אנחנו נוסעים ולשם מה. אבל כולם […]
25/10/2013 המוות שלך הפך את כולנו. בהתחלה כשסיפרו לי שהיית מעורבת בתאונת דרכים,הייתי בטוחה שאת עובדת עליי. אבל לא. זה לא קל.. זה נחת על כולנו בבום,ואפילו לא הספקנו להיפרד. […]
שוכבת במיטה,מתחננת שזה יהיה הבכי האחרון. שזה יהיה הבכי שיביא למותי,למנוחתי. מתחננת,שכאשר אעצום את עייני הלילה,הן תישארנה עצומות לעולם. איני רואה במוות פחד,אכזריות,או סבל. רואה אני במוות חופש,שחרור,ושלווה. לשם אני […]
אחרי שבוע של אופטימיות,אני מתחילה שוב ליפול לרשת הקורים של הדיכאון.אני מנסה להילחם,אבל אני יכולה להרגיש איך התחושה הקטלנית והרעילה הזאת,מפילה את החיוך,והמחשבה החיובית שלי.לפעמים אני חושבת שאני בחיים לא […]
אבא נשבר. רעש הניפוץ של הזכוכית העלה את דמו,והורידים בראשו החלו להתנפח.בלי ששמתי לב, לעבר פניי התקדמה ידו של אבי במהירות של 65 ק"מש,והפילה אותי לרצפה כאילו הייתי זבוב. מהלומות […]
יצאתי מהבית זועמת! הדם רתח בעורקי,ראשי שיחזר שוב ושוב את מה שקרה,רציתי לצרוח!אני שונאת אותו! אני כל כך שונאת אותו!!התיישבתי בפינת רחוב,והוצאתי את הסיגריה האחרונה שנשארה לי בקופסה.ניסיתי להירגע,לנשום עמוק,אבל […]
אבא שוב שתה. זה מה שהתחולל בראשי. ידעתי,שכאשר הא שותה,אין לא מעצורים. ופחדתי. פחדתי פחד מוות.. רציתי לצאת החוצה לאוויר הצח,לשבת עם חברים ולהעמיד פנים שהכל בסדר. רציתי לשקר ולהגיד […]
התעוררתי,ומה שראתי מולי זה האספלט המגעיל של רצפת ביתי. בין החריצים, היה דם שהמשיך לנזול. בהתחלה לא הבנתי מאיפה,אבל אז הכה בי כאב ראש לא יאומן. מיששתי את ראשי,ודם נזל […]
סוף סוף דיברנו. ולא סתם "שלום,שלום". הייתי לנו שיחה חברית. למרות שגם אז הוא היה מרוחק. ניסיתי להמשיך כרגיל,אך השאלות בערו בי. וכשהיה לי האומץ לבסוף לשאול אותו למה הוא […]
הוא מתחמק ממני עכשיו. אנחנו לא מדברים. כשניסיתי לדבר איתו,הוא היה קר,ועוקצני. יכולתי להרגיש את הקור דרך המילים שלא החביאו משמעות נסתרת מאחוריהן,מה שהפך אותן לריקות מתוכן. אני לא יכולה […]
העיינים כבר לא רואות. המוח עסוק בלשחזר את הרגעים היפים. פתאום,כל מה שהיה מצחיק בעבר,כבר לא מצחיק. וכל מה שהיה עצוב, לא משתווה. אליו הייתי יכולה להחזיר את הזמן לאחור,הייתי […]
יצאתי מהדירה,בדרכי לתערוכה. התקשרתי למייקל לעדכן אותו לגבי המתרחש.מענה קולי. "מייקל זאת אנני,ניק הוא שוטר,הוא נשלח על ידי הבן של תומס הייז,תמצא אותו אני בדרך לתערוכה." לא הייתה לי תוכנית, […]
"כן?" הוא אמר והסתובב אליי. "אופס סליחה,טעות בבחור." אמרתי וברחתי משם,לפני שהוא הספיק להגיב. התחלתי לחפש את מייקל והוא כרגיל עומד ליד הבר. "מייקל! מייקל!" אמרתי. מייקל הביט בי בעיינים […]
אני עומדת מאחורי קיר בטון באתר בנייה,מחכה לקורבן הבא שלי. בחור צפוני שעונה לשם מת'יו. למה הוא עומד למות אתם שואלים? מסתבר שאותו מת'יו הוא בעל עסק עצמאי. חנות כולבו […]
עמדתי משותקת במרפסת. שמעתי צעדים בחדר המדרגות,וידעתי שמה שמרעיש שם מגיע לכיווני.למזלי תמיד שמרתי אקדח מאחורי המראה שהייתה תלויה ליד הדלת. הוצאתי את האקדח ודרכתי אותו.לפתע הרעשים מעבר לדלת נפסקו. […]
עוד יום גשום ניצב לפניי. קמתי ממיטתי עם האור הראשון של הבוקר,והיתכוננתי לקראת העבודה. אותה שגרה של קפה וסיגריה נחתה עליי. הצורך להתנער מכל אנושיות לפני המשימה הוא הכרחי. רק […]
עמדתי בגשם בשעת לילה ,ובהיתי בעשן הסיגריה מתמזג עם הרוח הקרה. הייתי מהופנטת מהמראה של אורות הרחוב המהבהבים על העשן,הגורמים לו להראות כאילו הוא נוצץ. הבטתי מעבר לכביש,ומולי עמד גבר. […]
מצאתי את עצמי,עומדת מול הבועה ממנה יצאתי. בועה צרה,שופטת ומבקרת.בועה מחניקה. בידי אחזתי מחט. שאלת המיליון הייתה: לפוצץ? או לא לפוצץ? מצד אחד,היה נראה כאילו הייתי בטוחה בתוך אותה בועה. […]