הסיפורים של סיפורי האנגרית
היום היה אמור להיות לנו בכיתה שיעור חינוך, שזה שיעור שבו כל הכיתה מדברת על נושא אחד משותף. המורה הטמבלית שלי (אני אומרת הרבה את המילה הזו היום..) החליטה שהיא […]
יש לי בחדר רדיו קטן, שפועל כל הזמן. משמיע שירים, קורא הודעות, הוא החיבור שלי לעולם החיצון. אני לא מגיעה לארוחות ערב, לא הולכות לבילויים עם חברות (כאילו שיש לי […]
בובה של אמריקה, בובה שכל הזמן מזיזים אותה. לא נותנים לה להחליט בעצמה, האנשים- הם כל עולמה. הם המוח, הלב, הרגשות שלה, ואין לה בכלל דעה משלה. היא נמצאת באמריקה- […]
״אני צריכה לדבר איתך אחרי השיעור״ היה כתוב בפתק שהיא שלחה לי, ממקומה בשולחן מאחוריי. חייכתי אליה ואמרתי ״אין בעיה״. ידעתי שהיא אוהבת אותי. וגם אני אהבתי אותה. היינו פשוט […]
הידקתי את משקפיי לאפי וצעדתי בראש מורם לכיוון כניסת בית הספר. השבילים היו ריקים כי כולם למדו, והעלים על העצים רפרפו בנועם ברוח הקלילה. בדקתי את מספר הכיתה על הפתק […]
אני מרגישה במגע הצמרירי שלהן, מודעת לעובדה שהן שלי. ורק שלי. הכנפיים, שרציתי כל חיי מאז שאני קטנה. להרגיש כמו ציפור חופשייה, ויתרתי על הכל בשבילן. על הבית, העבודה, הכל. […]
לילה טוב לשמש, לילה טוב לירח, לילה טוב לכל השכנים וגם לאורח שבא לבקר אותי, לילה טוב לשמיים, לכוכבים לחלליות, לאנשים. לילה טוב לכל האנשים המפורסמים שבטח עכשיו מצטלמים לקמפיינים […]
זה קרה לי ממש לפי שעה. אני ואימא שלי הלכנו לבחור שמלה לחתונה של דודה שלי, עוד כמה ימים. בכל אופן, היינו בקסטרו, וכפי שידוע- יש שם תכשיטים מהממים! פשוט […]
בשעה 18:30 בערב השביעי ליוני אני לבושה בשמלה שלי, יחד עם נעלי האירועים שלי, לבנות עם נקודות שחורות. אימא שלי ניקתה אותן מאז המסיבה של אנג׳לינה.״מוכנה לצאת?״ שאלה אימא. ״יותר […]
מאז הזמן שאני באתר הזה, חשבתי לעצמי אם באמת הייתי יכולה לראות אתכם, את הפרצופים האמיתיים מאחורי התמונות החמודות של החיות/ נוף/ דמויות מאנימה. את האופי האמיתי שלכם, שהוא לא […]
הדמעות שלה זולגות, נופלות, מתמוססות. היא מרגישה כאילו היא נמצאת במקום אחר, לא בבית המוכר שלה. וזו בעצם הסיבה שהיא בכתה מההתחלה.היא לא מכירה, לא יודעת לא שומעת, לא מבינה […]
זה סיפור שקרה לי אתמול עם אח שלי התינוק, הדובון לאלא החדש: הוא: ״אני רוצה את אימא!״ אני: ״אבל היא מתקלחת!״ הוא: ״אימאא!״ אני: ״רוצה לאכול?״ הוא: ״לא!״ אני: ״רוצה […]
אני רואה אותה עוברת על פניי בכל שבוע, החיוך שלה זה כבר משהו קבוע. אני מנופף לה בביישנות, והיא רק הולכת אבל גם אם ארצה, היא לי מהראש לא תצא. […]
בשעה אחת עשרה ועשרה אנחנו מוכנות ליציאה. אנחנו לבושות בבגדי הקומה שלנו, מסורקות היטב. אני ואביה מחזיקות בשובל חסרת-הכנפיים ואנחנו עפות למטה ביחד עם מייבל.״עכשיו מה?״ אני שואלת בלחש את […]
״על מה את לעזאזל מדברת?״ שאלה שובל. ״אין אפילו בן אדם אחד גדול מאיתנו שאני מכירה, שמוכן להסתכן ביציאה אל העולם החיצון!״ ״אני מכירה.״ אמרתי. ״בואו איתי.״ אנחנו יוצאות מהדלת […]
אני אוחזת בידה של אביה ואנחנו עפות לחדר הכיתה, שלפי הכתוב בפתק נמצא בקומת הקרקע, החדר עם הדלת הורודה.אני נכנסת ורואה שם ילדים לא מוכרים ישובים בשולחנות עץ עגולים, מולם […]
I gonna say goodbye For your hands, your touch I miss you so much. But I stay here, waiting From the prince is coming You never love back But I […]
הבטתי מאחוריי וראיתי עגלה קטנה שהכילה בתוכה כמה אנשים. ״לכאן!״ קורא אחד מהם. אני ואמי מטפסות אל העגלה, ידי אוחזת היטב בידה, בידי השנייה הדפים והגחלילית על כתפי. ״לאן נוסעים?״ […]
שמש הייתה ילדה קטנה, היו לה קוקיות בלונדיניות קשורות בסרט זהב. עיניה היו כעיני ענבר זוהרות, וכל גופה כמו קרן מרוב אור. היא לא ידעה בת כמה היא, לא 5, […]
כשבמסעדה יושבים ואוכל מזמינים, טועמים, בודקים, ולא ממש נהנים על זה בקול מתלוננים והמלצרים ממש נעלבים. או מקרה אחר, מתי שהבוקר עולה,בבית הספר, הרי, ילד מאחורי הגב של המורה מרכל. […]
העשרים ותשע לשני הוא כזה מן תאריך שקורה רק פעם בארבע שנים. כולם לו מחכים, מצפים, מהססים, רק לראות אותו נכנס, ולא יוצא לעולם. כי העשרים ותשע לשני הוא כזה […]
הכרנו בכיתה ד׳, בטיול פתיחת שנה של הצופים. אני זוכרת שממש התגעגעתי הביתה, ועשינו מסיבת פנסים (היינו אז קטנים ומטומטמים!), והיא ואני לא השתתפנו אז ביקשתי ממנה להיות ליד עם […]
המים הרדודים, הם קרים, במקום אחד הם נמצאים. לא זזים, חסרי כל רגישות מימית. ילדים קטנים שוחים פה בלי הפסק, הצרחות וההשפרצות- כבר אין לי חשק! אולי כדאי שאצא מן […]
מים עמוקים, הם סוחפים, חמים. רק מבוגרים פה שוחים וזה אזור מחוץ לתחום לילדים. אתה משקיע את ראשך במים העמוקים, חושב על כל הדברים שקרו בימים האחרונים. נותן למחשבות להיסחף […]
אני נכנסת לתיקיית המוסיקה באייפד ומדליקה את אחד השירים. אני יושבת מול המסך וצופה בראיונות, סרטונים, כל מה שרק אפשר עלייך. השירים שלך גורמים לי להרגיש טוב, אחרת. כאילו משהו […]
את לא את. כבר לא בא לך לשמוע מוסיקה, את לא רוצה לדבר. רק לבהות. במה בדיוק? אף אחד לא יודע. רק לא להביט על העולם, להתמודד עם המציאות המרה. […]
״מה הפרצופים העצובים?״ אומרת ג׳יני כשאני וזאק נכנסים לכיתה בצלצול. שאר הילדים יוצאים להפסקה ורק ג׳יני ושיין נשארים, מוכנים לשמוע את פרטי השיחה. ״אני ורוזה השלמנו,״ אומר זאק ומחבק אותי […]
למה היא עושה את זה? בכוונה מציקה? לוקחת לי את החברה שלי? מרביצה? מקללת? ממלמלת לעצמה דברים בשקט? סתם, כי היא מתלהבת מעצמה ובכלל. היא פשוט לא מסוגלת לראות אותי […]
ברחוב הקנאים, גרים הרבה אנשים. בלונדיניים, ג׳ינג׳ים, אתיופים או אמריקאים. אבל לכולם יש תכונה אחת: קנאים. לא מסוגלים להתמודד עם אושר של אחרים,לא יכולים לדמיין את עצמם מאחורי החברים. מספיק […]
לפעמים בבית, אני שומעת דלת שנפתחת בחריקה, או עלים מרשרשים. חברות שלי תמיד שואלות אותי מה זה היה ואני תמיד לא יודעת לענות להן. הרעשים האלה כבר נהיו משהו רגיל […]