הסיפורים של נועה16
היא מיוחדת. תמיד הייתה. יש לה שיער שחור הקצר ומשקפיים דקות. היא נורא רזה אבל לא כל כך מחוטבת. היא מעולם לא הייתה מחויבת לדבר פרט מלחירות ולאושר. היא מיוחדת. […]
היא נעמדת, ונושמת נשימה עמוקה כזו. היא שואפת כאב ונושפת כאב והכאב של העולם כולו אופף אותה ומכיל אותה ומוכל בתוכה. היא אוחזת בדף ומתחילה לקרוא את משפחת השכול של […]
ידי נמשכה בכוח. ראשי טולטל הנה והנה. איבדתי שיווי משקל. נפלתי ארצה. מעולם לא קמתי מן הנפילה הזו. הכל קרה כל כך מהר. נשימות כבדות, ידיים נוגעות, עיניים מרושעות. אני […]
״אני רוצה שתורידי את כל השכבות. אני רוצה שתחשפי. אני רוצה שתגידי לי ממה את מפחדת.״ עולה לי בחילה מהמילה הזאת, להיחשף. אני נושמת נשימה עמוקה. חושבת לפני שאני אומרת. […]
בהתחלה זה מין רעד כזה. צמרמורת. הא מטייל מכפות רגליי ועד קודקוד ראשי. עורי סומר וליבי דופק בקצב מהיר ואיטי כאחד. לפני שאני בכלל שמה לב למה שקורה סביבי אני […]
הוא עולה. נעליים שחורות שפיציות. מכנס שחור מחויט. מכופתרת לבנה. כיפה. כיפה שחורה שמאיימת להתמזג עם הרקע. כמעט ואיננה נראית. כולם דוממים. הלב שלה אינו דומם. הלב שלה סערה. הוא […]
היינו שלושה. היינו שלושה ואהבנו. נתנו לאהבה להדריך אותנוּ ולקסם לשוטט באוויר. ולא התיימרנו להיות משהו. לא מונוגמיה ולא פוליאמוריה. היינו אנחנו. היינו הריבונים של עצמינו. היינו אוהבים. וזה הרגיש […]
״זה כּאילו חזק מהכל. כמו ישות עליונה שמסתכלת עלינו מהצד וצוחקת. כמו הסגן של אלוהים. זה החלום הרטוב של הנפש והפנטזיה הגרנדיוזית של הלב. וזה באמת נורא מצחיק, אני מניחה. […]
פעם היה לי חלון מאוד גדול בחדר. עם נוף יפה שמשקיף על כל העיר, ונצנוצי אורות שדאגו להאיר את חדרי באישון הליל. ואהבתי להסתכל דרכו, דרך החלון. אהבתי לפתוח אותו […]
״חשבתי שאני משתגע. באופן מילולי- מאבד את זה. והכל התבלבל לי בתוך הראש. כי מי למען השם קבע שאני לא משוגע כבר ממזמן? וימים שלמים שהייתי בתוך דקויות מזויינות. כי […]
לזכור לנשום. לזכור לעצור לרגע. רק לרגע. לתת לקור הלילה להצליף בעורי.רק לרגע. לאמץ אותו עמוק עמוק אל תוך תוכי. לשנן איך זה מרגיש לנשום. לזכור לנשום. ללכת עד שאין […]
פעם הוא נהג לחבק אותי. פעם הוא נהג להגן עליי עם הידיים שלו. להצמיד אותי קרוב קרוב אליו. לדאוג שריחו יוותר נוכח באפי, גם כשהוא לא בסביבתי. פעם הוא נהג […]
אני רוצה להרגיש אותה, את התשוקה. שתשרוף אותי. אני רוצה להרגיש אותה מכפות רגליי ועד קודקוד ראשי. שתחולל אותי. להימשך אל מישהו באופן כמעט ונזקק, לרצות אותו כמו שגוססים רוצים […]
רציתי אותך לעצמי, שכולם ידעו שאתה שלי. רציתי שלא תצלק אותי, קיוויתי שלא תצלק אותי. שהחותם שתשאיר יהיה מסוג אחר. רציתי לספר לך את כל סודותיי, גם את הכמוסים ביותר. […]
רק קולותיהם של יללות הזאבים היו עדים לה. אפילו לא הזאבים עצמם. רק הקולות שלהם. מידי פעם גם רחש העלים הביע נוכחות. אבל רק מידי פעם. בתוך החושך המוחלט הזה […]
הכתום הזה. הכתום הבוהק הזה. עולה מעלה, מעלה. מנסה להגיע אל השמיים, אל אלוהים, אך זה חסר משמעות כיון שבתוכו נמצאים רבדי האלוקות העמוקים ביותר. העשן מסתלסל מקצוותיה של הלהבה […]
והיא רוקדת, מזיזה את הגוף שלה מבלי לחשוב על שום דבר, מתאימה באופן כמעט מושלם בין מקצב המוזיקה למקצב גופה, מהפנטת את כולם. שיערה הכהה מתפרע לכל עבר, יחד עם […]
העט בידי, נח על עורי שמחבר בין האצבע לבין האגודל, הוא מחכה לי, שאט אט אקרב אותו אל הדף החלק, וכתוב משהו, שאולי, רק אולי, יהפוך ליצירה מופלאה שאתגאה בה. […]
הוא מכיל. ומכיל. ומכיל. הוא תמיד שם. בכל כך הרבה צורות, בכל כך הרבה אופנים. הוא מכיל. ומכיל. ועובר. הוא זמני, ותמידי. הוא תמידי, וחולף. בו זמנית. הוא מכיל. ומכיל. […]
יש לי שמונה אנשים. שמונה מיוחדים. שמפזרים בחיי אור ואהבת חינם. כל כך הרבה אהבת חינם. וכשקשה לי, וכשרע לי, וכשאני מחפשת בכל כוחי לשנוא, סתם ככה, בלי סיבה, אני […]
יש לה עיניים כחולות גדולות. כאלו שמסתכלים עליהן וטובעים למעמקי הים. והיא תמיד נראית זרוקה כזו. מאוד לא מתאמצת. עם סוודר גם באמצע הקיץ, ושיער בהיר יפייפה, וילקוט אפור שתמיד […]
תכננתי תוכנית. תכננתי תוכנית ואני עומדת להגשים אותה. תכננתי למות. אז אני הולכת לשם. לים. נותנת לגלים להקיף אותי. מתבוננת בריקוד הבלתי פוסק שלהם. באיבוד השליטה. יש לי תחביב לשוטט […]
למה את חייבת לעזוב? למה אני צריכה להכין את עצמי, שאם חשבתי שזה שיא הבדידות אליה אני יכולה להגיע, טעיתי? זה רק יילך ויעשה יותר ויותר גרוע. למה את לא […]
אל תחשבי על אם הקטע ייצא יפה או לא. פשוט תכתבי. הרי את בוכה. בוכה ללא הפסקה. אז תכתבי למה. אבל אני לא יודעת למה. אני ריקה. פשוט ריקה. אני […]
היא תמיד מונחת שם. בפינת הסלון. גיגית גדולה ואדומה. לפחות צבעה המקורי היה אדום. היא דהויה, מלאה בשריטות ובחריטות. אני שונאת אותה. שונאת את הגיגית הזאת. היא מסמלת עבדות. אמא […]
היא תמיד במרדף. מרדף אינסופי וכל כך מלאכותי. היא תמיד במאבק. היא נאבקת על לשכנע את עצמה שלא באמת אכפת לה. ׳תשדרי אדישות׳, היא פוקדת על עצמה. ׳נו קדימה, תחתמי […]
יובל ארסית.יובל עוקצנית. יובל רעה. יובל לא חושבת איך שבן אדם אדם כביכול נורמטיבי חושב. יובל לא נורמאלית. כל אחד צריך יובל. בכולנו יש יובל. יובל אגואיסטית. יובל רומסת. את […]
יום יבוא. יום יבוא ולא נזכור את היום הזה. יום יבוא והיום הזה יעלם. אז מה הטעם לחיות את החיים, יום אחר יום בידיעה שהכל ישכח בסופו של דבר? נזכור […]
כשהיא רוצה לקלל היא אומרת שמאלני. מבחינתה שמאלן זה לא דעה, שמאלן זה פגם. מבחינתי אם היא תקרא לי שמאלנית זה בדיוק אותו הדבר אם היא תגיד לי שאני אוהבת […]
לפני חודש כתבתי לך את המכתב הראשון. דף שורות, כתוב כולו בכתב אלגנטי עם עט שחור. סיפרתי לך על כמה שאני כועסת על עצמי. שהרשתי לעצמי להתאהב בך. בהתחלה עברו […]