הסיפורים של זאת אני
זה מתחיל בקצות האצבעות. גלים קטנים של כאב עוברים דרך כל חלק בגוף שלי, ובשנייה אחת כל האוויר יוצא לי מהריאות. אני מרגישה כאילו אני הולכת להקיא. אני מתחילה לצעוד […]
"אני הולכת להיפגש עם כמה חברים הערב, לא משהו רציני. אולי אחזור מאוחר" אני אומרת לאמא שלי בזמן שהיא שותה את כוס הקפה המי-יודע-כמה שלה לאותו היום. כבר שעת צהריים […]
אני קמה בבוקר למחרת בעננה של עייפות וחוסר חשק מוחלט לקום מהמיטה. לקח לי בערך שעה להירדם אחרי התקף המחשבות השליליות שהיה לי בערב הקודם, ולכן גם השינה שלי הייתה […]
בבוקר למחרת אני מתעוררת כמה דקות לפני השעון המעורר. אני שומעת את אמא שלי מפעילה את מכונת הקפה ומדליקה את הטלוויזיה על ערוץ החדשות. אני תמיד שונאת שהיא עושה את […]
הקדמה: תמיד ידעתי שאני שונה מאחרים. כלומר, אם מסתכלים על בני נוער רגילים בגילי, אפשר לראות הרבה דברים שלי אין. אני יודעת שכולם חושבים שאני פריקית מוזרה, שאני גברית, שאני […]
לפעמים הראש שלי לא נותן מנוח, היום יפה, הכול טוב, ופתאום מתחיל ויכוח, את נותנת את הלב, את הנשמה ואת הכוח, ואת חושבת שלעולם לא תוכלי לברוח והנה זה שוב […]
ביום אפור וגשום ישבתי ברכב, ופניי הזכירו את מזג האויר. ופתאום היא הופיעה, צבעונית וחיוורת, והחזירה את הפנס בראשי להאיר. אז ראיתי פעם קשת בענן, וחשבתי אולי האושר עוד יפשיר. […]
שוב יורד הסתיו, העלים נושרים, השקט מגיע, הילדים ישנים, וככה פתאום הם נקטפים כולם, כל כך הרבה פרחים אדומים. צרחה של ילד, צעקה של אם כואבת, עשן בשמיים, הרצפה מדממת. […]
וראיתי את האש בעיניים והמבט הכועס, הכאב בבטן והזעם בידיים, את הלב שנשבר למיליון רסיסים, ואת הפחד ממה שקרה בינתיים. הרגשתי את השנאה בוערת בתוכי, כמו שריפה אינסופית בשדה קוצים, […]
שמעתי שנפלת עמוק לתוך הבור, ואין לך במה להיאחז. אבל את תצליחי לעלות, שלב ועוד שלב, אם רק תמצאי סולם וקצת תקווה בלב. תילחמי, תתגברי, אין לאן לברוח, עוד מעט […]
מישהו פעם אמר לי שאני לא מרגישה שום דבר, לא עצב, כעס שנאה או אהבה. אז איך זה יכול להיות שכמעט בכל יום, יש לי תחושה של בדידות ואכזבה. מישהו […]
כשהייתי בת 6 אמרו לי לא להתרגש, גם אם מישהו גורם לי להפסיק לחייך. כבר אז לא הבנתי למה אסור לי להרגיש, ולאיזה קבוצה אני צריכה להשתייך. כשהייתי בת 10 […]
יש חתכים יש צלקות, עיניים מחוקות, הלב הזה עוד לא נרגע. אי אפשר לישון בשקט, הראש רוצה ללכת, אבל הגוף הזה עוד לא נפגע. אי אפשר לסלוח, הנפש רוצה לברוח, […]
עכשיו נגמר הרגע, נגמרו כל הייסורים, עכשיו נגמרה התקופה, אפשר לאסוף את השברים. רק עכשיו הבנתי שחולשה זאת לא בושה, רק עכשיו הצלחתי לשנות בעצמי את הגישה. עכשיו, עכשיו פתחתי […]
רגלך הקטנה צועדת בחוף, ורסיסי חול קטנים נדבקים לגופך, אצבעות כף רגלך מפזרות את הרוגע, וגם גלי הים לא מקשיבים לליבך. ורגלך התמימה צועדת על דשא, וחתיכות ירוקות נרמסות תחת […]
פעם אהבתי להסתכל על עננים. הייתי יושבת שם בין השיחים, מסתכלת ובוהה בבועות המחשבה, ונותנת לכולם הרבה מאוד אהבה. הייתי ממיינת את כולם לצורות ומסדרת, ולפעמים היו כאלו עם צורה […]
היא עמדה שם, ליד הצריף שנמצא במרכז האחו. היא חיכתה לי בדיוק כמו שביקשתי. לא חשבתי שהיא תגיע. כשאמרתי לה לפגוש אותי היא בדיוק יצאה מהמאפייה ובקושי שמעה אותי עם […]
בפעם הראשונה שבה הרגשתי שמשהו לא בסדר במוח שלי, ישבתי לבד בחדר שלי וצפיתי בתוכנית ראליטי בטלוויזיה. בדיוק כשאחד המתמודדים בתוכנית התחיל לדבר על הקשיים והריבים שיש לו עם מתמודד […]
כשיצחק היה ילד קטן, הוא היה נוהג לשאול הרבה שאלות. על כל דבר שראה וכל דבר ששמע היה לו מה לשאול. "למה השמיים כחולים? למה לאבא יש שפם? למה אנחנו […]
בדרך כלל כשאני מגיע הביתה, אחי הגדול אריק מחכה לי ושואל אותי מה שלומי. אבל היום הוא לא נמצא, אלא אמא שלי. "שלום שמואל" היא אומרת לי "מה שלומך? איך […]
יש לי חלום, כמו לכל אחד אחר, להיות בן אדם, או לפחות להיות יותר, להיות אדם שכולם מכירים, להיות מישהו עם השפעה על אחרים, לכולם יש חלומות, גם גדולים וגם […]
המציאות היא דבר הפכפך- לפעמים היא מגנה עלינו מהחושך ולפעמים היא מסתירה לנו את האור. המציאות יכולה לגרום לנו להתעלם מהרוע שמסביב וממה שאנחנו לא אוהבים, אבל היא גם יכולה […]
איש עצוב ובודד הלך ברחוב הומה בשעת צהריים מאוחרת. כשהאיש הבודד ראה אישה עם 2 ילדים חשב לעצמו אוף, למה אין לי ילדים? כשעבר את האישה עם הילדים ראה האיש […]
יש אנשים בעולם. אנשים יפים, אנשים נחמדים, אנשים מוכשרים, אנשים. אני מכירה כל מני סוגי אנשים. יש אנשים צעירים, אנשים מבוגרים, ואנשים זקנים. אבל אני כותבת על האנשים עצמם. בעצם, […]