זאת אני פרק 7

פרק 7:
היא קרעה את הפתק.
"מה זה?" שאלתי אותה
"כלום"
"נו לינוי. מה זה?"
"פתק"
"ממי הוא?"
"ממי נראה לך ?"
"שלי ולינוי !! אולי תפסיקו לפטפט?! בואו אליי בסוף השיעור"
"נו יופי. עכשיו אני מסתבכת" לינוי אמרה בכעס.

—סוף השיעור—
"כן המורה?"
"מה זה צריך להיות תגידו לי ?! אני מאוכזבת מאוד"
"המורה, אנחנו ממש מצטערות , היינו לא בסדר והאמת שזאת די אשמתי . אני מצטערת. " אמרתי
"טוב. חשבתי לתת לכן עבודה , אבל אני אסתפק בהתנצלות זו. לקיחת אחריות והתנצלות על מעשים היא דבר מאוד חשוב."
"תודה , המורה" אמרנו שתינו
יצאנו מהכיתה

"תודה " לינוי אמרה
"זאת הייתה אשמתי. אם היינו נענשות אני הייתי צריכה להיות היחידה שנענשת."
"בכל זאת , תודה"
"ומה… מה היה בפתק?"
"טוב אני לא אשמור ממך סודות. אני אספר לך בבית.

היום עבר בסדר, ללא תקלות הגענו הביתה, אכלנו צהריים ועלינו לחדר של לינוי.
"תראי ה..הפתק הזה ? " לינוי אמרה
"נו מה איתו?"
"הוא מערן"
"נו מצויין ! נו את רואה, מי לא יסתכל עלייך?!" חיבקתי אותה
"לא.. זה לא בשבילי"
"אז למי זה ?"
"לך" היא אמרה והחלה לבכות
"לינושש " חיבקתי אותה חזק "אם הוא לא רוצה אותך, יש מיליון בנים חתיכים ! אל תדאגי !"
"את לא מבינה?! מכיתה ז רציתי רק אותו ! הוא כישף אותי בקסם שלו… ועכשיו, הוא אוהב אותך. דווקא אותך את מבינה??"
"מאיפה את יודעת שהוא אוהב אותי?"
"ה.. הפתק"
"מה היה רשום בו?"
"הוא.. שאל למה לא ענית לו בפייסבוק. הוא רצה שתדברי איתו אחרי בית הספר. "
"די. אני בחיים לא אהיה איתו! את לא מבינה?!"
"תבטיחי לי?"
"מבטיחה!"
ושוב, אני משקרת בקשר לערן