״ניצחת איתי הכוללל״ – הקדמה ((:

אני ליטל , בת 16 מהדרום .
יש לי משפחה קטנה ומדהימה, אמא אבא אני ואחי הקטן, ושני חברים טובים : גל וירין. אנחנו מהסוג של החברים האלה שאנחנו הרבה ביחד, אבל מידי פעם גם יוצאים עם חברים אחרים חחח כמו מערכת יחסים פתוחה (:
אני לא הכי יפה.. כאילו, גברים יחשבו עליי קודם בתור ידידה, לא חברה. יש לי שיער חום ארוך וחלק, עיניים ירוקות, ושפתיים מלאות שאני ממש מתגאה בהן. אני נמוכה אבל המשקל מתאים בול אז לא שמים לב, לפעמים אני עם משקפיים, והדבר הכי חשוב עליי שצריך לדעת זה שאני מפחדת מעכבישים. כאילו ממש, ברמה של אני יכולה להתעלף רק מלראות עכעביש.
אני ילדה טובה, כאילו לא חנבצית חסרת חיים, אלא ילדה שלא מעשנת, לא שותה, לא יוצאת למועדונים … ילדה טובה, אפילו טובה מידי ((;
אף פעם לא היה לי חבר. יצא לי להתנשק, או כמה קראשים פה ושם, אבל ממש זוגיות? לא.. כבר השלמתי עם זה שאהבות בתיכון זה משהו נדיר, אבל אני עדיין מחכה לאחד
מחר אני סוגרת כבר שנה שאני גרה במרכז, אבא שלי התקבל לאיזה עבודה באחד מהמפעלים הכי גדולים בארץ. אני לא כלכך מרוצה מזה, אבל אם ההורים שלי מאושרים אז גם אני מאושרת ..

–

״יאללה לירון, אנחנו צריכים ללמוד״ ירין צעקה עליי שוב. היא וגל שכבו על המיטה שלה ואני בנתיים הייתי בפייסבוק. אני מהילדים האלה שחמש דקות הם לומדים ואז נשבר להם, כמו כולם חחחח D:
״אוףף אני באה..״ מלמלתי בביאוס וקפצתי על המיטה של ירין. פתחתי את הספר, קראתי שני עמודים וסגרתי אותו בייאוש, ״די אני לא מסוגלת יותררר״ אמרתי בעצבים והעפתי את הספר ממני.
ירין נאנחה, ״את מוזמנת ללכת אם בא לך״ היא אמרה בפרצוף אדיש.
״טוב, ביי״ אמרתי באותה אדישות, הרמתי את התיק ויצאתי מהבית שלה.
תאמת שאני מבינה אותה, יש לה את ההורים הכי לוחצים בעולם, אבל לפעמים הקטעים האלה באמת מעצבנים.
עליתי על אוטובוס לבית שלי, ישבתי בספסל האחורי ושמעתי שירים. זה כזה מעצבן שהחברים הכי טובים שלי גרים כלכך רחוק, כל שישי אני תמיד נדפקת וצריכה לעשות את כל הדרך עד עליהם ברגל.
הגעתי לבית אחרי רבע שעה של נסיעה וירדתי בתחנה שליד הבית שלי. האוטובוס נסע ואני התקדמתי לבית שלי.
עוד לא הגעתי לפתח של הכניסה וכבר שמעתי צעקות.
״לךךך מפה לךךך״ מישהי צעקה מאחת הקומות. שלא נדע..
נכנסתי לבלוק ועליתי במעלית לקומה שלי, הצעקות בנתיים רק הלכו וגברו.
המעלית נפתחה, פתאום קלטתי את אמא שלי, חברה שלה (שהיא גם שכנה) ועוד שני שכנים מצוטטים לריב מחוץ לדלת. חחחח איזה בניין של דפוקיםםםם מזהההה ???
התחלתי לצחוק וכולם הסתובבו אליי, ״מה קורה?? אספת דיירים??״ שאלתי. כנראה שבקול רם מידי, בגלל שאחרי שנייה כל הצעקות נפסקו.
״את. עכשיו. באה. איתי. עכשיוווו״ אמא צעקה וכל האספה שהייתה שם התפזרה.