טלנובלה פרק 6

דורינה 26/08/2011 690 צפיות אין תגובות

יצאתי הבריכה נוטפת מים וזועמת והתקדמתי לכיוון ניקו.
"אתה לא יוצא מזה בשלום!" צעקתי לעברו והתחלתי לרדוף אחרי מסביב לבריכה במטרה לזרוק אותו לתוך המים.
למזלו לא הצלחתי לעשות את זה. הוא היה מאוד מהיר ואני ידועה כעצלנית.
טוב לפחות כזזה קשור בריצה. בינתיים אליס צפתה בנו משועשעת.
החלטתי לשנות אסטרטגיה שונה ונכנסתי לבריכה עם אליס בתקווה שיחשוב שוויתרתי.
אוף. הוא לא כזה טיפש…
בכל מקרה בכל זאת החלטתי לוותר. כבר לא היה לי כוח לזה.
חוץ מזה אני הראשונה שהרטיבה אותו לא? אז זה הוגן שהוא יהיה האחרון שירטיב אותי.
אני לא יודעת למה פתאום אני מתחילה לחשוב על זה אבל…
למה בעצם אנחנו שונאים אחד את השני? כי שפכתי עליו מים במטוס?
כנראה הוא חתיך מדי כדי…… סטופ!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מה חשבתי הרגע?!
שניקו חתיך?!
מה קורה לי?!
אני שונאת אותו לא?….
אויש אני משתגעת אלוהים…. מה אני הולכת לעשות?
לנסות לבקש ממנו סליה ושנתחיל מחדש???
לא!!!!!!!!!!!!!!! בהחלט לא!!!!!!
שהוא יבקש… פשוט נמאס להתעלם ממנו….
ואני מודה הוא בהחלט יפה…..
הלוואי רק שידעתי מה הוא חושב… אבל לצערי אני לא אדוארד מדימדומים ואני לא יודעת לקרות מחשבות.
אם רק הייתי יודעת מה הוא חושב.. יכול שהוא לא באמת שונא אותי עד כי כך??
די! אני חייבת להפסיק עם המחשבות האלה! אם הוא רוצה שנפסיק לשנוא אחד את השני שהוא יבוא לבקש סליחה!
לא אני ממנו וזה מוחלט!
טוב עד שאני ישבר.. אלוהים יודע שאני לא יכולה לשנוא אנשים יותר מדי.
התחלתי לשחות. שחייה מרגיעה אותי אני אוהבת לשחות.
לא יודעת למה אבל ככה זה.
צללתי והתחלתי לשחות. רק שחייה מאפשרת לי לנקות את הראש.
וזה באמת מה שקרה.
אבל לפני שהצלחתי להנות מתחושה כיפית מהצלילה נתקלתי במישהו.
אאוץ'! זה כאב!
ותנחשו מי זה היה חייב להיות!!???!!!
נכון!!
ניקו! מה יש לי אותו.
בואו נעשה רשימה:
שפכתי עליו מים במטוס
הוא שפך עליי בבית קפה
אני שפכתי עליו בבית קפה
הוא דחף אותי למים פה בבריכה
ועכשיו נתקלנו אחד בשני באמצע שחייה
וואווו נראה שכל מה שקרה לנו קשור במים.
זה אפילו ממחיק במידה מסוימת.
"את חייבת להפריע??" הוא שאל אותי.
אוחחחחחח! הבן אדם הזה מתחיל לעצבן אותי!
"כן, כן מה שתגיד." אמרתי והתחלתי ללכת משם. ממש אין לי כוח עוד פעם לריב איתו כי אני יודעת שהריב הזה יסתיים בטביעה של מישהו ולצערו זה יהיה הוא.
"חכי רגע ליטל!" הוא אמר כשהתחלתי ללכת.
"מה?" פניתי אליו מנסה בכל הכוח להישאר רגועה. אבל איתו? אני אתעצבן בפחות מ-2 דקות.
ת'אמת זאת לא אשמתו.. אני מתעצבנת מהר מאוד ומדברים קטנים.
"אני מצטער.."


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך