החיוך הכי שמח בעולם

בס"ד

החיוך הכי שמח בעולם

פעם היתה טבעת קטנה,
משובצת אבני חן מופלאות.
זו הייתה הטבעת הכי נדירה בעולם,
אבל איש בעולם לא ידע את זה.
חוץ מאדם אחד.

היא הייתה מוחבאת עמוק באדמה.
רק הוא ידע על קיומה.
אבל הוא לא ידע איפה למצוא אותה.

הוא היה מסתובב ברחובות עצוב ודואג.
הוא רצה למצוא את הטבעת.
לשמור עליה.
הוא ידע כמה היא יקרה.
אבל הוא לא הצליח למצוא אותה.

הוא יצא למסע ארוך וקשה,
החליט שהוא חייב למצוא אותה.
עבר נהרות וכמעט טבע.
טיפס על הרים גבוהים,
נפל,
וטיפס שוב.
רץ בתוך להבות של אש,
ירד למחילות נסתרות,
צלל קילומטרים מתחת למים,
החליק במורדות מסוכנים.
נאבק עם חיות טרף איומות.
נלחם בסופות גועשות.

עברו עשר שנים.
הוא כבר נראה כמו צל.
פניו חוורים,
בגדיו קרועים.
ברכיו כושלות.
הוא נפל באמצע הדרך,
ופרץ בבכי חלוש.

דמעות זרמו על פניו.
הוא דאג לה.
הוא רצה למצוא אותה.
הוא עצם את עיניו ביאוש.
אולי הוא לא ימצא אותה לעולם.
אולי איש אף כעם לא ימצא אותה.
אולי היא תתמוגג ותעלם לה
אי שם באיזה מקום רחוק.
לבדה.

לפתע עצר.
מישהו זז מאחוריו.
הוא הסתובב.
ילד קטן משחק באדמה.
מאושר כאילו כל העולם שלו.
הוא מצא אוצר.

התבונן האיש בידו של הילד.
פניו החווירו.
הוא כשל.
הילד הביט בו.
הוא התרומם.

זאת היא.
היא נמצאת ביד של הילד.

הושיט את ידו.
לקח אותה.
הביט בה במבט מאושר.
אך אז שמע קול בכי.
הסתובב.
הילד בכה.
הוא בכה על האוצר שנעלם.

דמעותיו נכנסו עמוק ללב האיש.
שרפו את ליבו.
הוא עצם את עיניו.
קמץ את אגרופו,
ואז פתח אותו והושיט את ידו אל הילד.
דמעות זרמו מעיניו ללא מעצור.
"שמור עליה", לחש לילד,
"היא כל כולי".

עיניו של הילד אורו.
הוא לקח את הטבעת ואימץ אל ליבו.
האיש בכה ללא מעצור
והלב שלו רקד ריקוד סוער
הוא נתן בטבעת מבט של פרידה
חייך ולחש:
אני שמח שמצאו אותך בסוף.
שיהיה לך טוב…

ואז נשכב על הארץ
ועצם את עיניו
והחיוך האחרון שלו
היה החיוך הכי שמח בעולם.

כל הזכויות שמורות.