what love can do… פרק 1 (1D) חדש!!

נימאס לי לרשום ולהשקיע בסיפור ואפחד לא שם עלי !!!
זה הסיפור האחרון שאני מנסה לרשום !!!!
אני ישקיע בסיפור הזה את כל הלב שלי !!!!!!
אין לי יותר רעיונות ובאמת זה ממש מעליב !!!!!!!
____________________________

What love can do….
"רוץ" אמרתי ברגע שהגעתי לחבר הכי טוב שלי.
"שיט מה תפסו אותך" הוא שאל שרצנו.
"נחש" אמרתי והסתכלנו אחורה לראות את השוטר רץ אחרינו.
"מל' את צריכה להזהר" טובי אמר לי.
"טובי אני נזהרתי היה שם איזה ילד קטן שהתחיל לבכות שראה אותי" אמרתי .
הוא התחיל לצחוק.
"אני שונאת ילדים קטנים" אמרתי בכעס. פנינו לצד שמאל ואז נפלתי ותפסתי ביד של טובי.
התגלגלנו מתחת למשאית ואני היתי מעליו. ראינו שאין אפחד בחוץ ויצאנו.
"מה הצלחת לקחת" שאל .
"לחם וחמאה" אמרתי והתחלנו לחזור לבית הנטוש.
"יופי סוף סוף" הוא אמר וליקק את שפתיו המלאות.
"טובי אל תשכח צריך להשאיר לטרוור" אמרתי והוא הינהן.
"אה ואני יוצאת מוקדם יותר לעבודה" אמרתי והוא הסתכל אלי במבט לא מובן כל כך.
"אני פוחד שבסוף לא תחזרי" אמר ואני חייכתי.
"אני יחזור" אמרתי לו וחיבקתי אותו.
"אני לא ישאיר את שתי הבהמות הקטנות שלי לבד" אמרתי והוא צחק .
"מלאני" צעקתו של טרוור נישמעה בהד.
"טרוו אני יוצאת לעבודה תשאר עם טובי" אמרתי והוא הינהן.
יצאתי לכיוון העבודה.
זירה למעשה. ניכנסתי דרך הדלת האחורית שמה עלי את חזית הספורט, וטייץ.
שמתי מסכה וכפפות האיגרוף שלי.
"קבלו את…… וונדרוומן" השדרן צעק ואני הלכתי בשקט לזירה.
ניכנסתי לזירה רואה מולי את מישהי גדולה יחסית אלי.
"3.. 2… 1…." צעק השדרן וצילצל בפעמון.
התקרבתי לאט אל האישה שמולי.
התחלתי להדוף את המכות שלה.
החזרתי לה וברגע שהיא הלכה אחורה הרגל שלי הגיע לפרצוף שלה.
קול של שבירה נישמע למרות כל הרעש מסביב .
קפצתי עליה ונתתי לה אגרופים.
היא הצליחה להשתחרר והפכה אותנו.
היא עכשיו זאת שנתנה אגרופים.
נתתי לה לחשוב שהיא ניצחה אבל ברגע שהיא התחילה להרפות ממני
מתחתי את הרגלים והיא עפה אחורה.
עליתי מעליה מחטיפה לה.
הוצאתי את כל הכעס שלי על ההורים שלי.
היו צריכים לעצור אותי כדי שאני לא יהרוג אותה.
"ניצחת" אמר השדרן והביאו לי את הפרס.
"600 פאונד" צרח השדרן והרבה מכיאות כפיים היו.
יצאתי מהר כדי לחזור הביתה.
בדרך עצרתי בבר.
לא היה אכפת לי שירד לי דם מהשפה, מהגבה.
הלכתי לבר משלמת 100 פאונד על בקבוק של וודקה.
"ומה קרה לפנים היפות שלך" שמעתי קול מאחורי.
"אפעם לא ראתה מישהי פגועה" ירקתי לעברו.
"אפעם לא ראיתי מישהי כל כך יפה" הוא אמר ואני הסתובבתי להסתכל עליו.
"היתי בתחרות התאבקות והרגע זכיתי ב600 פאונד אתה לא רוצה אפילו לחשוב לגעת בי" אמרתי לו והוא התרחק.
לקחתי שלוק אחרי שלוק אחרי שלוק.
פתאום התנגן שיר שאני מכירה.
MONSTER של ריאנה ואמנאמ.
עליתי על השולחן והתחלתי לשיר.
הקהל התחיל להתאסף מסביבי.
"I'm friends with the monster that under my bad" שרתי בקול.
התלהבתי מכמות האנשים שמחאו לי כפיים.
לפתע הרגלים שלי הסתבכו ונפלתי לתוך זרועות של מישהו.
"טנקיו" אמרתי מצחקקת.
"אני חושב שכדאי לקחת אותך הביתה" הוא אמר ואני חייכתי והינהנתי.
ירדתי מידיו ויצאתי מהמועדון.
התחלתי ללכת בדרך המוכרת הביתה.
"התכוונתי שאני יקח אותך" אמר ואני צחקתי.
"זה לא כזה רחוק אני יכולה להסתדר אני ילדה גדולה" אמרתי בין צחקוק לצחקוק.
"אז אני יכול ללוות אותך" שאל ואני הנהנתי.
"דרך הגב אני ליאם" הוא אמר ואני חייכתי.
"מלאני" אמרתי וכבר ראיתי את הבית.
"טוב הגענו" אמרתי והוא הסתכל מסביב.
"איפה בדיוק" שאל ואני הצבעתי לבית הנטוש שלנו.
"ביי" אמרתי במן שניכנסתי ועליתי לקומה שלנו.
פתחתי הדלת נופלת בדרך.
"שששש…" אמרתי לכיסא שניתקעתי בו.
"את שוב שיכורה אה" שמעתי את טובי.
"ניצחתי והוהוה" אמרתי וצעקתי.
"מל' מה קרה לך" שאל טרוור.
"היא שתתה משהו לא טוב תחזור לישון טרוו" אמר טובי .
"אני שתיתי משהו מאוד בריא בישלבילי אתה לא אבא שלי שתגיד לי מה לעשות" צרחתי עליו.
שמתי לב שהבקבוק עדין ביד שלי.
הרמתי אותו וזרקתי אותו על הקיר ממולי.
"טובי היא שוב משתגעת" שמעתי את טרוו אומר בשקט.
"אני לא משתגעת לך לחדר שלך עכשיו" אמרתי לו בשקט.
הוא הקשיב לי בשקט והלך לחדר שלו.
שיחררתי את שיערי השחור מהקוקו שלי והוא נפל על גבי.
"השפה שלך" אמר טובי בשקט.
"זה כלום" אמרתי ולא הסתכלתי עליו.
"כמה כסף זכית" הוא שאל .
"500" לחשתי והוא חייך.
"לילה טוב מל' " הוא אמר והלך לחדר שלו.
יצאתי מה'דירה' שלנו בטריקת דלת.
"סעמק" צעקתי שהיתי קומה אחת למעטה.
מצאתי את שק האיגרוף ותליתי אותו.
"אני משתגעת" צעקתי בזמן שהתאמנתי על השק איגרוף.
הבעיטה שלי היתה חזקה כל כך שהשק נפל וחשף מאחורי את ליאם זה.
"למה את גרה פה" שאל ואני הסתכלתי עליו מופתעת לא יודעת מה להגיד.
"זה לא עניינך" ירקתי לעברו.
"מלאני" הוא לחש.
"זה לא פאקינג עניינך" צעקתי עליו.
"עם את רוצה לספר לי אני נמצא ברחוב ** מספר ^^" אמר והלך.
תליתי מחדש את השק איגרוף והתחלתי להרביץ לו מחדש.
"עאאעעאעאעא" צרחתי והתעוררתי מהר.
"מל' אני מפחד" ניפתחה הדלת וטרוו היה שם.
"בו" אמרתי והרמתי את הוילון שמשמש לי שמיכה.
הוא נישכב מלפני ואני חיבקתי אותו מאחורה.
"אמרת לי שאבא ואמא יחזרו לקחת אותנו, מתי הם יבואו" שאל ואני שנאתי את עצמי על זה שאני משקרת לו.
"בקרוב מאוד" אמרתי והוא נירדם.
ברגע שהוא יגדל מספיק אני יספר לו את האמת.
בבוקר למחרת יצאתי לקנות אוכל בכסף מאתמול.
אבל משום מה מצאתי את עצמי הולכת לאיפה שליאם נימצא.
דפקתי על הדלת ואז ישר הסתובבתי ללכת.
ניפתחה הדלת . שיט.
"אממ אפשר לעזור לך" שמעתי קול צרוד.
הסתובבתי לגלות מישהו עם שיער מתולתל ותרנינג.
"אמ סליחה חשבתי שליאם פה" אמרתי והסתובבתי ללכת.
"הוא פה שניה" הוא אמר סגר את הדלת ושמעתי אותו צועק.
אחרי כמה דקות ליאם פתח את הדלת.
הופתעתי לראות אותו עם שיער מבולגן בלי חולצה.
"הערתי אותך" שאלתי בחשש קטן. מה קורה לי?!
"כן, אבל זה בסדר" אמר וניסה לסדר את השיער שלו.
"הינה אני יעזור לך" אמרתי וסידרתי את השיער שלו.
היתי יותר מידי קרובה.
הלכתי מהר כמה צעדים אחורה.
"אני לא היתי צריכה לבוא" אמרתי מהר והסתובבתי ללכת.
"אני רק יהרוס את זה כמו תמיד" אמרתי והתחלתי לרוץ.
"מלאני" שמעתי אותו צועק.
המשכתי לרוץ בכל הכוחות שלי.
שמעתי צעדים מאחורי ואז יד גדולה וחמה תפסה אותי ומשכה אותי לפני שעברתי את הכביש.
פתאום ראיתי את המשאית שעמדה לפגוע בי.
"מלאני" הוא אמר וניסה להתפוס את העיניים שלי בזמן שהלב שלי לא הפסיק לפעום.
עיני נסגרו לאט וראשי נח על החזה של ליאם.
שמעתי קולות מעלי ופתחתי את עיני לאט לאט.
"וואט דה פאק" שאלתי וקפצתי מהר מהספה.
"מלאני את התעלפת" אמר ליאם.
"הולי שיט לכמה זמן" שאלתי ושמתי את הג'קט עלי בחזרה. כניראה שהם הורידו לי אותו.
הם?
"רק רגע מי אתם" שאלתי.
"אנחנו להקה" אמר ליאם ואני הנהנתי בשקט.
"עכשיו 12 בצהריים" אמר המתולתל ממקודם.
"שיט שיט אני חייבת לחזור היתי צריכה לחזור לפני שעה" אמרתי ויצאתי מהר מהבית.
שמעתי את הדלת ניסגרת שוב אחרי.
"אתה לא מבין אה" שאלתי והסתובבתי לראות את ליאם שם את המעיל שלו.
"אני רק יהרוס את הכל שוב" אמרתי והעיניים שלי נצצו.
מהר הסתובבתי והכלתי למכולת.
"אבל אני לא מבין" אמר ועקב אחרי.
"אני לא טובה" אמרתי ולקחתי עוף מוכן כבר, לחם, חמאה והרבה בקבוקים של מים.
הלכתי לקופה.
"200 פאונד" אמרה הקופאית ואני שילמתי.
יצאתי מהמכולת שליאם עדין אחרי.
"אתה הולך לעקוב אחרי עוד הרבה" שאלתי והוא הינהן.
"רוצה לאכול איתנו צהריים שאלתי שניכנסתי למקדונלדס.
"אוקי" אמר ואני הזמנתי המבוגרים לכולם ובאתי לשלם ואז כרטיס אשראי נידחף לפני ושילם במקומי.
"היי" אמרתי שהוא לקח את השקיות ויצאנו משם.
"אני רוצה לעזור לך" אמר בזמן שהלכנו לבית שלי.
עלינו ל'דירה' שלנו.
"מל' " טרוו צעק וקפץ עלי .
"מי אתה" הוא שאל וליאם חייך אליו.
"ליאם" אמר לו.
"אני טרוור" אמר טרוו הקטן.
"איפה טובי" שאלתי ובדיוק טובי ניכנס ל'סלון'.
"למה לקח לך כל כך הרבה זמן" שאל ואני גילגלתי את עיני.
"ניתקעתי קצת" אמרתי והסתכלתי על ליאם.
"טובי" אמר טובי ולחץ את ידו של ליאם.
"הוא אוכל איתנו צהרים" אמרתי וטרוו חייך חיוך גדול.
התישבנו על הספה והתחלנו לאכול בשקט.
"אתה חבר של מלאני" שאל טרוו ואני ירקתי את המים מהפה שלי.
"לא הו סתם אחד שמנסה לעזור לנו" אמרתי ולא הסתכלתי על ליאם.
"ומי אתה טרוור" שאל ליאם בחיוך.
"אני אח שלה הקטן" אמר וחייך חיוך גדול יותר אפילו.
"מל' אני יכול לדבר איתך ביחידות" אמר טובי בשיניים חשוקות.
"טובי אני ילדה גדולה תפסיק להתנהג כאילו אתה אבא שלי" אמרתי ולא באתי אחריו.
"אבל את עושה שטויות כל הזמן" צעק עלי.
"שלא תעז לצעוק עלי, לא אשמתי שאני לא אוהבת אותך חזרה" צעקתי ושמתי את ידי על הפה שלי.
"אימא שלי מצאה אותי רציתי להזמין אתכם אבל פתאום לא מתחשק לי" צעק עלי ויצא מהדירה.
"יאו איזה תינוק" צעקתי עליו חזרה ויצאתי אחריו.
"אני שונאת אותך" צעקתי עליו והוא הסתובב לעברי.
"אוי מלאני הקטנה תשאר להרקב ברחוב" אמר ואז משום מקום מישהו נתן לו אגרוף.
הוא זז אחורה.
"לכי להזדיין עם החבר החדש שלך" אמר טובי והלך .
נפלתי על הרצפה בוכה.
"מלאני" שמעתי את טרוו.
פתחתי את ידי והוא ניכנס לבין ידי.
"אני כל כך מצטער" אמר לאים ועל האגרוף שלו היה דם.
"תודה" אמרתי והסתכלתי עליו.
"אני יעשה מה שאני יכול לעזור לכם" אמר והתישב על הרצפה ממולי.
"תדמור על טרוו אני יוצאת לעבודה" אמרתי וניגבתי את עיניי.
"אל תשתי שוב" אמר טרוו ואני הנהנתי לעברו.
"אני יחזור בחמש" אמרתי וליאם הנהן.
יצאתי החוצה רצה לעבר הזירה. כבר מאוחר.
הזירה רחוב אחד מפה.
הגעתי לשם מהר אבל כל הדרך הרגשתי שעוקבים אחרי.
"וונדרוומן" צעקתו של השדרן נשמע.
מצאתי את עצמי שוכבת על רצפה הזירה.
דם נוזל לי מהשפתיים, מהגבה.
יש לי פנס בעין, חבורות על הידים הצוור ועל הלחיים שלי.
כל הגוף כאב לי אבל אפילו לא דמעה אחת נפלה.
יצאתי מהמקום וסגרתי את הדלת.
"מל' " שמעתי את קולו המוכר של ליאם.
סידרתי את הכובע של הג'קט יותר טוב.
"היי אתה לא שומר על טרוו" שאלתי בבהלה.
"כן הוא בבית שלי" אמר ואני הסתכלתי עליו מוזר.