מכירים?….
אתם מכירים את זה שאתם רואים סיפור עם שם פשוט מדהים! מרתק שאומר פשוט הכול ואז הסיפור במילים יפות פשוט על הפנים? ואתם חושבים לעצמם איזה בזבוז של שם יפה…
מכירים את זה שמרוב לחץ אתם מפליצים? מזיעים? פתאום יש לכם נזלת או שאתם צריכים ללכת דחוף לשירותים?
מכירים את ההרגשה המבחילה כאשר מישהו מקיא ואז אתם מקיאים? ואז שואלים אתכם אם אתם בסדר ואתם מרגישים אחלה! עד שהילד ההוא הקיא…
מכירים את זה שאתם מקבלים 99 כי המורה רוצה לעצבן אתכם ולא לתת לכם 100? או כשאתם מתעקשים בכול הכוח לעשות מבחן חוזר וקבלים 98?
מכירים את ההרגשה המתנשאת של ילדים בהקבצות גבוהות יותר משלכם? שלמרות שהילד אידיוט מושלם, מפריע, מעצבן ומגעיל ברמות על, הוא חכם יותר ממכם? גאון אפילו יחסית לכיתה שלכם?
ויש את אלה שהם גם טיפשים וגם ערסים.
מכירים שאתם נכנסים לסיפור ואת משתוקקים לקרוא אותו ואז קוראים לכם למטה וכאשר אתם חוזרים אתם נתקפים עייפות. אתם לא רוצים לסגור את הסיפור אבל פשוט אין לכם כוח לקרוא אותו ומה הקטע לקרוא אותו אם אתה זומבי שלא מבין מילה ממה שאתה בעצמך קורא?
מכירים שיש לכם עטים מגניבים כמו לילדים שאבא שלהם תמיד נוסע לחו"ל עבור עבודה והוא מביא להם טלפון בצורה מכונית, בובות שעוד לא יצאו לשוק, בגדי מעצבים חדשים, נעליים הורסות ואפילו עטים בצורת חצים או עטים בגודל לא נורמלי משני הצדדים…
ואז אבא שלכם חוזר אחרי שבועיים, פעם אחת בשנה, והוא מביא לכם מזכרות מחנות זולה בדיוטי פרי?
איזה משקפיים או בושם?
מכירים את ההרגשה שלמרות שלידכם נמצא החברה הכי טוב שלכם, אתם מרגישים שנאה כה עזה כלפיו וכלפי הדברים שיש לו או התכונות הנוראיות שיש לו שגורמות לך לחזור הביתה בוכה כול יום?
מכירים את הדברים הקטנים שמבהירים לנו את החיים.
מכירים את הסיפור "מכירים?…"?
תגובות (1)
כמובן שאת הרגשות האלה אני מכירה, את הדוגמאות… לא כולם..
אני חושבת שאת מבהירה משהו מאוד מאוד נכון. כולנו מכירים את הרגשות האלה אבל אף פעם לא "מודים" בהם כי.. אנחנו אנחנו..