פרקים 19,20,21-הפנימייה

פרק 19:
מעיין שיר ואורן דיברו קצת ושיר ואורן הלכו.
לא יודעת היה לי קצת מוזר ההסבר של מעיין.
~נקודת מבט עומרי~
קשה לי להסתיר את האמת מרומי ומשחר היחידה שיודעת היא מעיין.
הכל התחיל שהייתי בן 15 לפני שנתיים.
-פלאשבאק לפני שנתיים-
עוד מעט אחד בלילה,אבא אמור לחזור עוד מעט,שיכור ומסומם,אבא שלי הסתבך עם פושעים וסוחרי סמים .
אבל הוא לא הגיע.. מוזר..
יצאתי מהחדר והלכתי לסלון.
ראיתי פתק על השולחן ואליו מצורף עוד פתק.
'עומרי שלי ,
זה אבא שלך,אני כותב לך עכשיו כשאני שפוי ולא שתוי, בקרוב הולכים להרוג אותי כן להרוג אותי, כשתראה את זה אני כבר יהיה מת..
אז רציתי להגיד כמה דברים:
מצטער שלא הייתי שם כל השנים,שחזרתי שתוי הביתה והיית צריך לטפל בי,שהסתבכתי עם הסמים אבל יותר מכל שלא הייתי אבא שלך.
המכתב הזה לא נועד לפרידה אלא לאזהרה
שלחו לי מכתב לפני כמה ימים שהולכים להרוג אותי וכשאתה תגיע לגיל 17 גם אותך יהרגו ואת כל מי שיעזור !
תשמור על עצמך!
תקרא את המכתב המצורף .
אוהב אבא'
המכתב המצורף היה האיום .
'אלי (זה השם של אבא שלי)
מדבר זה אבי לא שילמת לי את החובות שלך כבר חצי שנה
אתה הולך למות בקרוב אתה ואשתך וכשהבן שלך יגיע לגיל 17 גם הוא ימות וכל מי שיעזור לו'
האמת אני לא מפחד.
הלכתי לחדר וסגרתי את הדלת ישבתי שם חושב לא יודע מה לעשות.
פתאום מעיין פתחה את הדלת עם שתי המכתבים ביד שלה בהלם.
-נגמר הפלאשבאק-
מעיין עזרה לי ובגלל זה הם מנסים לפגוע גם בה.
אני צריך להיפרד מרומי אחרת הם יפגעו גם בה אני צריך להתנתק מכולם! אסור שמישהו אחר יפגע ! אסור!
פרק 20:
~נקודת מבט רומי~
החלטתי לדבר עם עומרי .
נכנסתי לחדר שלו ומצאתי פתק.
'לרומי לחיים שלי לאהובתי,
אני מצטער אני לא יכול להישאר כאן אני חייב ללכת אני מצטער יש לי סיבות תאמיני לי
אני אוהב אותך!
עומרי
לשחר
אחי מצטער שאני נפרד ממכם ככה לא רציתי לפגוע ברומי אבל אין לי ברירה
חר יקר בהצלחה!
אוהב ,
עומרי'
התחלתי לבכות נשכבתי על הרצפה הקרה ובכיתי.
למה? למה הוא עוזב?
פתאום כולם נכנסו שחר מעיין עמית וקורל.
הן ראו אותי והתחילו לשאול שאלות לא עניתי הם ראו ליידי את המכתב וקראו אותי.
"אני לא מאמין!!!!!!!" צעק שחר.
"מההההה?!?!?"קורל ועמית היו בהלם .
רק מעיין נראתה רגועה ושקטה "הוא בן 17.." לחשה לעצמה.
"מה יש לך?!" שאלתי את מעיין
"כלום.." ענתה.
"מה את יודעת?!?!?"צרחתי עליה.
"די תעזבו את זה אתם לא רוצים להיכנס לזה תאמינו לי!"
"את לא תחליטי בשבילנו מה אנחנו רוצים ומה אנחנו לא!!!" צעק שחר.
"זה תלוי בחיים שלכם.." פתאום אמרה.
"נו!!!!!!!" צעקתי.
"בטוח?" שאלה בהיסוס.
"נו כבר!!" צעק עמית.
"שבו.."
היא סיפרה לנו את הסיפור על אבא של עמית ועל עמית על זה שהיא עזרה לו .
"איפה הוא יכול להיות?" שאלתי כל כך דאגתי לו כבר לא אכפת לי אם אני אפגע או לא..
כולם הסתכלו עליי בהלם.
פרק 21:
"רומי את לא נכנסת לזה!!" אמר עמית.
"נכון !" חיזק את האמירה שלו שחר.
"רומי זה טירוף!" אמרה קורל.
"לא מעניין אותי אני הולכת!"
הם הסתכלו אחד על השני.
"אז גם אני" אמר שחר .
"ואני"אמרה קורל
"ואני מי ידאג לכם?" ואני אמר עמית.
"אני כבר בתוך זה "אמרה מעיין.
"איפה הוא?"שאלתי.
"היה לו מחסן כזה איפה שהוא גר הוא חייב להיות שם"
"נצא בבוקר"קבעתי .
התקלחתי והלכתי לישון.
-בוקר-
התלבשנו כולנו מהר לקחנו תיקים ואת כל החפצים שלנו ויצאנו דרך פתח בשער.
"בטוח שעושים את זה?" שאלה קורל.
"בטוח!" עניתי בלי היסוס
לקחנו מונית לחלק הזה של העיר ומצאנו את המחסן
נכנסנו וראינו שם את עומרי.
"מה אתם עושים פה?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!" צעק בהלם.
"חשבת שתיפטר מאיתנו כל כך בקלות?"צחק שחר.
"זה לא מצחיק אסור לכם להיות פה!"
"אנחנו יודעים כבר הכל אנחנו פה מבחירה"אמרה קורל.
הוא חשב כמה רגעים.
"רומי לך אסור להיות פה!"אמר עומרי.
"לא! זה לא שאלה!"
"גם אני לא שואל רומי זה לא מצחיק זה לא עניין בשבילך זה סיכון שאני לא מוכן לקחת!"
"אני מוכנה וזה מספיק! "
"רומ…"
"אתה לא תשנה את דעתי חבל על המאמץ"
שחר עשה לו מבט של נכון אתה לא תצליח.
הוא חייך אליי .
התנשקנו.
אוחחחח אני מאוהבת בו.
אבל מה נעשה עכשיו?