פרק 17-הפנימייה

~בוקר~
קמתי וראיתי את מעיין וקורל ישנות .
עומרי לא היה לידי.
מוזר.
הלכתי לחדר של הבנים,גם שם הוא לא היה,התלבשתי והתארגנתי ויצאתי לחפש אותו .
חיפשתי בכל הפנימייה ומצאתי אותו באיזה מקום מחוסר הכרה עם דם על הפנים.
ישר רצתי לשחר.
"קומו קומו כולם מהר!!!!!!!" צרחתי בוכה.
"מה מה קרה?!" שאל שחר.
"בוא כבר !!!!!"
הגענו אליו,הוא סחב אותו לחדר.
שפכנו עליו מים והוא קם.
חיבקתי אותי.
"עומרי!! מה קרה?"
"לא יודע יצאתי החוצה קצת לנשום פתאום מישהו בא והתחיל להרביץ לי ואז רבנו מכות ועוד מישהו בא ועזר לו ו…"
"אויייי מי אלה מה הם רוצים?" אמרתי והבאתי לו קרח.
"אין לי מושג"
~נקודת מבט עומרי~
"אין לי מושג" שיקרתי.
~נקודת מבט רומי~
"אלוהים ישמור" מודאגת לגמרי.
"יהיה בסדר " אמר .
חיבקתי אותו.
"טוב זזתי לבריכה מישהו בא?" שאל עמית.
"כן אני!" אמר שחר.
"טוב תהנוווו" אמרתי.
הם יצאו.
"אתה בטוח בסדר?" שאלתי.
"כן כן " נישק אותי לא כרגיל מוזר כזה.
נכנסתי לחדר שלי והוא הלך לישון בחדר שלו.
מה יש לו?
שכבתי במיטה מלאת מחשבות.
אחרי שלוש שעות קורל התעוררה.
"חיים שלי " אמרה בקול ישנוני.
"אה?" שאלתי.
"מה השעה?"
"11 וחצי" עניתי .
היא קמה והתארגנה.
"מה יש לך?"התיישבה ליידי .
"סתם כלום חושבת.."
"על מה?"
"היום בבוקר מצאתי את עומרי מחוסר הכרה והוא אמר לי שהרביצו לו שהוא לא יודע מי אלה לא יודעת הוא היה כזה מוזר"
"הוא לא משקר לך..אני בטוחה בזה"
"אני מפחדת שיקרה לו משהו.."
"אוו יהיה בסדר.." ניחמה אותי.
"אני מקווה"חייכתי .
מעיין קמה.
" בוקר טוב" התמחתה.
"בוקר טוב" עניתי,ממש טוב,מעולה.