זכרונות ילדות – פרק שמונה-עשרה

אז טינקרבל וזיק קיבצו שוב את הילדים האבודים ביחד, שכל אחד מהם לא נראה מרוכז ולא ממש דיבר, אבל כולם הסכימו לעזור לפיטר, וגם גוון ופולי היו חשובות להם.
"מלורי, את תבואי איתי. מייקי, אלכס ורוז, אתם תהיו הפיתיון. אוולין, אנדרו ואליסה, אתם תהיו התגבורת ולוריס ונחל-שקט, אתם תנסו לצרף אליכם את אדומי העור, מוסכם?" אמר זיק.
כל הילדים הנהנו. "כן!"
זיק חייך והביט בטינק. "מצוין. קדימה, נחסל את הפיראטים האלה סופית!"
כולם חזרו אחריו, ועפו לעבר הבית מתחת לאדמה. לוריס ונחל-שקט פנו לשבט הפיקניני.
"חכו רגע." אמר אלכס.
"מה קרה?" שאלה אוולין.
הוא חייך והדליק לפיד קטן. "נפר מהספינה המלוכלכת הזאת לתמיד. מלורי, את רוצה לשרוף איתי?"
היא הנהנה וחייכה את חיוכה השדוני. "ברור."
הוא הושיט לה עוד לפיד, ושניהם זרקו אותם על הספינה. היא התחילה לבעור מיד וכל הילדים הריעו.
"למען מאט!" הם צעקו ביחד. טינק התחבאה בתוך כיסו של זיק.
זיק נשם עמוק והצליף עוד פעם אחת בשוט שלו. הם חייבים למהר או שגוון תמות. "בואו, את השאר תשרפו עוד מעט."
כולם הנהנו ועפו אחריו, הקרב האחרון עמד להתחיל.

בינתיים גוון ופיטר נקשרו הפוכים מהתקרה, פיטר נשם עמוק וגוון כבר איבדה את ההכרה. פולי הביטה במחזה ונשכה חזק יותר את שפתה.
"שוט." אמר סמי.
ביל ג'וקס חייך ברשעות והניח את השוט בידו של סמי. "זאת הולכת להיות ההצגה הטובה ביותר שאי פעם ראיתי."
כל הפיראטים צחקו, אבל הם השתתקו מהר. פיטר התחיל לבכות.
"אני רק ילד…" הוא מלמל. "אני לא יכול למות."
פולי היתה המומה יותר מהפיראטים. זאת היתה הפעם הראשונה שהיא ריחמה על פיטר.
סמי צחק והרים את השוט שלו. "ההצגה הולכת ומשתפרת. אל תדאג, פיטר, זה ייקח הרבה זמן."
הוא כיוון קודם על גוון. הוא כבר לקח את השוט שלו לאחור, אבל קול מלמעלה עצר אותו. קול של תופי הטאם-טאם – התופים שעליו דופקים האינדיאנים לסימן שהם ניצחו בקרב.
"מה אדומי העור עושים כאן, קפטן?" שאל נודלר.
"אני לא יודע, לך לבדוק." אמר סמי וכיוון שוב את השוט שלו.
נודלר עלה למעלה. קול התופים הפסיק.
"בסדר, אפשר להמשיך." אמר סמי, אבל הפעם אפילו לא הספיק לקחת את השוט שלו לאחור. צרחה מקפיאת דם נשמעה מלמעלה.
כל הפיראטים צרחו. פולי חנקה צחקוק.
"זאת הרוח של הוק, קפטן." אמר צ'קו בפחד.
"שטויות." אמר סמי. "תצא החוצה גם ותראה."
הוא בלע רוק בפחד ויצא. מיד נשמעה עוד צרחה.
"אנחנו עומדים למות!" צעק קוקסון.
סמי הזעיף פנים. "אז קודם נהרוג את פן ואז נברח. תחזיקו את הילדה."
ביל ג'וקס וקוקסון הורידו את פולי מהכיסא והחזיקו אותה. היא לא ניסתה להתנגד, רק חייכה.
סמי נשם עמוק. "זהו."
השוט הצליף, אבל לא פגע בפיטר. כל העיניים הביטו בזיק שעמד מאחורי סמי וגלגל חזרה את השוט שלו. "אתה יודע, אני זה עם השוט. אתה האירי המטומטם."
עיניו של סמי רשפו, והוא תקף את זיק.