׳כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך..׳- עונה 2- פרק 2-

פרק 2-
מנקודת המבט של עידן-
״אתה יודע מי זרק תרימונים?״ שאלתי את מיימון כשישבנו מחוץ לחדר. לא יכולתי לראות את אחותי ככה, ובטח שלא את המיטה הריקה של ענבל.
״איזה בן זונה אחד, לא זוכר יותר מזה״ הוא מלמל ושם את הידיים שלו על הפנים שלו. הסתכלתי קדימה.
״איפה רובי?״
״הלך״ אמרתי.
״ואמא שלך?״
״הלכה לבכות במקום אחר״ אמרתי.
״ואסי?״ הוא שאל.
וואלה, איפה אסי?
לפני הפיצוץ המזדיין הזה הוא אמר לי שהוא חייב לעוף.
הבן זונה ידע מזה?
״הוא עף לפני הפיצוץ״ מלמלתי בעצבנות ובעטתי בעגלה של רופאים שהייתה קרובה מדי לרגל שלי.
האח שלי בוגד? האח שלי הוא המסתנן?!
״יש מצב ש..״
״כן״ קטעתי אותו. תמיד יש מצב. בכל פינה בעולם המזדיין הזה יש מסתננים של מאפיונרים שיפתחו אלפיים שמפניות ברגע שהראש שלי ושל המשפחה שלי יעוף מהגוף שלנו.
״קיבינימט״ סער מלמל.
״טוב, אני לא יכול לשבת ככה כמו איזה כוסית כוסאמק״ הוא אמר ונעמד. קלטתי את הרופא שלקח את ענבל מתקרב אלינו.
״איך היא?״ שאלתי ונעמדתי.
״תזכיר לי מה הקרבה שלך אליה?״ הוא אמר.
״עזוב אליה, הקרבה שלי אליך זה האולר הזה ובדיוק חמש עשרה וחצי סנטימטר, אז אל תעצבן אותי״ לחשתי לו בעצבנות והוצאתי אולר מהכיס. הוא כחכח בגרון והסתכל בתרשימים שלו.
״טוב, תמסור למשפחה שלה שמצבה חזר להיות יציב..״
״ישתבח שמו״ סער מלמל ונישק את הכיפה שעל הראש שלו. פתאום הפך למסורתי. וואלה מה אכפת לי, ענבל בסדרר!
״אבל..״
״מה אבל בחייאת ראבק מהה״ הוא אמר בעצבנות.
״האונה הימנית שלה קיבלה מכה קשה שזיעזעה את הצד הזה, אז אנחנו עדיין לא יכולים לקבוע מה יעלה בגורלה״ . לא ידעתי מה זה האונה המזדיינת הזאת, אבל ידעתי שזה לא טוב.
״היא בחדר שלה, אתם יכולים להיכנס״ הוא אמר.
״תודה דוקטור״ מלמלתי ורצתי לחדר שלה ושל ליאן.

היא שכבה שם במיטה, העיניים עדיין סגורות, עדיין מחוברת למכשירים. כמה שאני אוהב את הבלונדינית הזאת, יותר מאת החיים עצמם.
נזכרתי שהרופאה המכוערת אמרה לדבר איתה. החזקתי ביד שלה וליטפתי את השיער החלק שלה.
״יגאל וורד יבואו מחר, הם ינחתו מארצות הברית היום בלילה״ אמרתי לה.
״גם אלון ונעמה יבואו איתם, הם שמחו שהם סוף סוף יראו אותך״ אמרתי.
״שמחו כמה שיכלו״ מלמלתי ונשענתי אחורה. כוסאמק, הבחורה חסרת הכרה, ואני מדבר עליה כאילו אני יודע שהיא לא מתעוררת.
היא תתעורר
היא חזקה, אני מכיר אותה.
״אדון אמסלם, ברשותך, שעות הביקור הסתיימו..״
״זדיינו״ מלמלתי והסתכלתי על ענבל.
״המשפחה שלך הלכה לפני כרבע שעה, אתה רוצה שנארגן לך מונית או..״
״אני נשאר פה״ אמרתי לרופאה. היא הנהנה.
״אנחנו נביא לך כרית ושמיכה״ היא מלמלה והלכה.

״מה..״ שמעתי את הקול היפה בעולם והתעוררתי. הסתכלתי הצידה. ראיתי את ענבל, מסתכלת לצדדים. נעמדתי ורצתי אליה
״יפה שלי התעוררת״ מלמלתי בחיוך וליטפתי אותה. איזה אושררררר יא ראבנןןן!
״מה..״
״הכל בסדר, אני פה חיים שלי״ אמרתי ונישקתי אותה.
״עזוב אותי!״ היא ניסתה לצרוח ודחפה אותי. הסתכלתי עליה. טוב בצדק, קפצתי עליה כמו חרמן על זונה.
״מצטער״ אמרתי. ״אני אקרא לרופא״ הוספתי, בחנתי את הגוף שלה והסתובבתי.
״אתה לא הרופא?״ היא שאלה. מה?
״ענבל,אני עידן״ גיחכתי.
״אם אתה לא הרופא איך אתה יודע איך קוראים לי?״
״כי..״
״למה אני בבית חו.. עידו אתה חטפת אותי?״
״עידן״ מלמלתי, לא מבין מה הולך.
״הצילו!!!״ היא צרחה. הרופאים נכנסו.
״אתה צריך לצאת״ אחד הרופאים אמר וסימן לי ללכת.

כוסאמק מה הולך כאן?!