דבר קטן ובלתי מובן

היום הזה נמשך יותר מדי, מצאתי את עצמי יושב על הספסל בגן הציבורי ומביט לעבר השקיעה, השמש בהחלט לא מיהרה להסתלק ושקעה לה לאיטה, מצאתי את עצמי חושב על החיים שלי פעמים רבות מדי במשך אותו היום.
הפעם הראשונה הייתה כאשר האוטובוס עצר וראיתי את הבית שאני אמור להציג למכירה היום, כבר מהרגע שראיתי את הזוג המאושר שהתקרב אלי הרגשתי כיצד העבר מתעורר.

אני: אתה לא עסוק מחר?
רמי: אין לי חשק לחכות יותר, הגיע הזמן שנעבור לגור יחד.
אני: גם אני רוצה שנעבור לגור יחד אבל אני לא יכול להפסיק לדאוג.
רמי התקרב אלי ונישק אותי, הוא תמיד ידע איך להרחיק את הדאגות שלי.
אני: אוקיי, אוקיי.
רמי: יופי, אז תגיע לשם מחר בשעה 11:00 אל תאחר.
אני: אל תשכח עם מי אתה מדבר, אני בעצמי סוכן נדל"ן, אנחנו תמיד מאחרים. (חייכתי.)
רמי: מעולם לא איחרת לפגישות שלנו, להיפך אני זה שהיה תמיד מאחר.
אני: הפגישות שלנו הן דבר שאני אוהב לעשות, לא כמו העבודה הצבועה שלי, וחוץ מזה, הסיבות לאיחור שלך הן ברורות, אתה אדם שלא יודע להעריך את הזמן שלו נכון, אתה נוהג להפריז בדחיית דברים לרגע האחרון ואז אתה מאחר….
רמי: אתה תמיד אומר את זה, מתי תבין שאני מתרגש יתר על המידה לפני כל פגישה ובגלל זה אני מאחר.
אני: אתה לא רציני…..
רמי: בוודאי שאני לא רציני.
אני: אז אין טעם להגיע לשם מחר? (חייכתי חיוך של ניצחון.)
רמי: זה היה החלק הרציני היחיד בכל השיחה הזאת.
אני: חשבתי ככה….
רמי: אולי תפסיק להיות מודאג, הכול יהיה בסדר, אתה תאהב את הבית, תסמוך עלי.
אני: בסדר, בסדר, לאן אתה לוקח אותי היום?
רמי: חשבתי שאני ייקח אותך לראות את סביבת המגורים בזמן השקיעה, אני מאמין שאתה תאהב את השכונה אפילו יותר מאשר את הבית עצמו.
אני: אז הרעיון הוא לעבור לגור ברחוב? (חייכתי.)
רמי: אולי מספיק עם הציניות שלך. (הוא חייך וחיבק אותי.)

באותו הערב נשבה לה רוח קרירה שפיזרה את שערי, הרגשתי את ידו של רמי עוטפת אותי, התקדמנו לעבר המצוק, הים געש והגלים התנפצו על הסלעים מתחתינו, הבטנו שנינו אל עבר השמש שהחלה לשקוע, חיבקתי את רמי בחוזקה, והקשבתי לליבו שפעם בעוצמה, והוא התקרב אל אוזני ולחש.
רמי: אני אוהב אותך.
הרמתי את ראשי לעברו ונשקתי לו ברכות על שפתיו.
אני: גם אני אוהב אותך.
הרוח המשיכה לנשב בעודנו עומדים מחובקים אל מול השמש השוקעת.
באותו הלילה, לא היה צורך להסתתר, ראינו האחד את השני בצורה האמיתית ביותר שאפשר לראות, מעולם לא רעדתי כל כך כאשר רמי חיבק אותי, אהבנו האחד את השני בשקט.

אני: בוקר טוב לך, כבודו.
רמי: בו-קר טו…(פיהוק.)..ב

השעה הייתה 7:09 הייתי כבר לבוש ומוכן לצאת לדרכי, לגמתי את הקפה בעודי מסתכל על רמי מתהפך על ביטנו.
רמי: נעיצת מבטים תגרום לך לאחר ולא באשמתי.
אני: חשבתי שזה מה שתגיד, אבל אני לא חושב שיש לך מספיק כוח לבוא ולפזר איומים כאלו. (המשכתי ללגום מהקפה שלי.)
רמי: רק אל תגיד שלא הזהרתי אותך.
ראיתי אותו מתהפך בחזרה על הגב ומחייך לעברי את החיוך הכי חמוד שקיים בעולם.
אני: אתה יכול לפחות לנסות.
הוא המשיך להביט לעברי כאשר לגמתי את שארית הקפה.
רמי: אני חושב שכבר הצלחתי.
התקרבתי אליו, רכנתי לעברו והבטתי לתוך עיניו, ראיתי את ההשתקפות שלי עד אשר מצאתי את פיו ונשקתי לו בתמימות.
אני: אממ, אין ספק שהשקעת מאמץ מסוים.
רמי: אבל?.
אני: יכולת לעשות את זה טוב יותר. (חייכתי לעברו.)
השארתי את ספל הקפה על החזה שלו ומיהרתי לצאת מהחדר, הוא צעק לעברי שאנחנו נפגשים עם סוכנת הנדל"ן בשעה 11:00, "נתראה שם" , השבתי לו.
השעות חלפו להן במהרה, וכבר הייתי בדרכי לפגישה עם סוכנת הנדל"ן.
הגעתי למקום הפגישה וראיתי את רמי ואת הסוכנת עומדים באמצע הרחוב, רמי נופף לעברי.
אני: אתה רואה שלא איחרתי.
רמי: לרגע אחד לא חשבתי שתאחר. יונתן, זאת רווית, היא הסוכנת שלנו.
הסטתי את מבטי לעברה, היא נראתה אישה מאוד צעירה וכריזמטית, וההופעה החיצונית שלה הייתה מאוד אלגנטית, אבל מעט שחצנית מדי.
אני: נעים להכיר. (הגשתי את ידי ללחיצה.)
רווית: נעים מאוד. (היא נענתה ולחצה את ידי.) שמעתי מרמי שאתה סוכן נדל"ן בעצמך, עבור מי אתה עובד?
אני: אני עצמאי, בעבר הייתי עובד עבור חברת "אפיקים.", אבל הבנתי שצריך לחשוב מחוץ למסגרת.
רווית: אין ספק, אני שואפת לעצמאות בעצמי, וכולי תקווה שגם הגיעה לשם.
אני: שיהיה בהצלחה. (חייכתי חיוך קל לעברה.)
רווית חייכה לעברי בחזרה, ופנתה אל שינינו.
רווית: טוב, אם כך הבא נלך לראות את הבית.
הבית היה נראה מאוד נחמד מבחוץ, הוא היה בעל גג רעפים אדמדם, וקירותיו היו בצבע חום דהוי, כשנכנסנו אל הבית עברנו במסדרון רחב שפתח למולנו את הסלון שהיה פשוט עצום, המטבח לא היה מופרד מהסלון לגמרי, מה שחצץ ביניהם היה קיר נמוך שמעליו הייתה חתיכת עץ מבריקה בצבע חום אדמדם, והוא העניק לסלון תחושת חמימות נעימה.
לאחר מכן עברנו אל החדרים, שלושה במספר, הראשון היה מעט חנוק עם חלון קטן מאוד אבל מרווח בצורה מרשימה, החדר השני היה גדול בהרבה, היה לו חלון גדול מאוד שעמד בצד המערבי של הבית ודרכו יכולנו לראות את הים,והחדר האחרון היה גדול גם הוא וגם בו היה חלון גדול אבל הוא לא פנה לצד הים.
כשסיימנו את הסיור הייתי מוקסם מהיופי של הבית, חזרנו שלושתנו לכיוון המטבח, ורמי פנה אל רווית.
רמי: רווית, האם בעלי הבית הסכימו להנחה שביקשתי?
רווית: כן, הם הסכימו, הבית יימכר תמורת 1.200M, בדיוק כפי שביקשת.
רמי: מצוין. (הוא חייך.)
המחיר בהחלט היה נשמע סביר ושמחתי על כך.
אני: מתי נוכל לחתום על החוזה?
רווית: אני מקווה שכבר מחר.
החזקתי את ידו של רמי וחייכנו, רווית השיבה לנו בחיוך משלה.

בעודם מתקרבים אלי, הלבשתי עלי את החיוך הטוב ביותר שיכולתי למצוא.
אני: שלום לכם, מה שלומכם?
הם: בוקר טוב לך. (שניהם חייכו לעברי.)
אני: אם כך, בואו ונתחיל. (הובלתי אותם לכיוון הדלת.)
נכנסנו אל הבית והתחלתי לפצוח בנתוני הבית שזכרתי בעל-פה.
"מימין תוכלו לראות את המטבח ארבעה מטרים ועשרים על שני מטרים וארבעים", הם בחנו את המטבח לרגע ושאלו.
הם: האם המטבח עבר שיפוץ?
אני: המטבח שופץ במלואו לפני תשעה חודשים, במסגרת השיפוץ הוחלפו הארונות והצנרת.
לאחר מכן המשכנו אל הסלון שהיה מעט קטן לטעמי, אבל המשכתי בשטף המידע, "הסלון עומד על חמישה מטרים באורכו, וארבעה מטרים ברוחבו", הם לא התעניינו יתר על המידה, והמשכנו לעבר החדרים, המשכתי בקריינות האוטומטית שלי, "מימין עומד חדר קטן, כשני מטרים על מטר ועשרים" הם בחנו את החדר בצורה משועממת, המשכנו לחדרים הבאים, "משמאל עומד החדר הגדול ביותר בבית, כשני מטרים ושישים על מטר ושבעים" המשכנו לעבר החדרים הבאים שהיו מעט יותר קטנים בגודלם, תיעבתי את הבית הזה, הוא היה נראה כאילו התחילו לבנות אותו כשלושה חדרים, אבל אז ברגע האחרון החליטו לבנות חדרון נוסף שגרם לי לתחושת חלחלה בכל פעם שנאלצתי להציג אותו.
להפתעתי הרבה הם היו מרוצים מהבית.
הם: אנחנו קונים.
הם הכריזו לעברי.
אני: בסדר גמור, אם כך מזל טוב לכם, אני יפגוש אתכם מחר באותה שעה כדי לחתום על החוזה?
הם: אנחנו נהיה פה.
התקדמנו לעבר היציאה, לאחר שיצאנו לחצתי את ידיהם ואיחלתי להם המשך יום נעים, והם בירכו אותי.
כשראיתי אותם הולכים יד ביד הרגשתי מועקה כבדה, אבל לא נתתי לזה מענה והתחלתי ללכת לכיוון הרכב שלי.
נכנסתי אל הרכב והרגשתי כיצד תחושת המועקה שבה אלי, והפעם בעוצמה חזקה יותר.

חזרנו לביתו של רמי, היה כבר מאוחר אבל לא רציתי שהיום יסתיים.
התקרבתי אל רמי וחיבקתי אותו, הוא חיבק אותי ושאל.
רמי: אתה תמיד מריח כל כך טוב? (והוא קירב את אפו לשערי והריח אותו.)
אני: אני חושב.
רמי: אז מה אתה רוצה לעשות עכשיו?
אני: אמממ אני רוצה שנלך לפאב ונחגוג את קניית הבית היפה ביותר בעולם.

רמי: נשמע לי כמו רעיון טוב מאוד.
סיימנו להתקלח ולהתלבש וכבר היינו בדרכנו החוצה, לבשתי את החולצה הלבנה שאני אוהב ומעליה לבשתי חולצה קצרה בצבע כחול, ולרגלי לבשתי מכנסיים קצרים בצבע חום דהוי, רמי לעומתי לבש חולצת אלגנט בצבע סגול בעלת פסים כסופים דקיקים, כשלושה מכל צד, ולרגליו הוא לבש מכנסי גינס שחורים מחוספסים.
אני: אתה נראה טוב מאוד, אבל השיער, למה אתה משאיר אותו מפוזר ככה? (סידרתי את השיער שלו.)
רמי: גם אתה נראה לא רע בכלל, אהבתי את השילוב של הצבעים, והמכנסיים מגרשות ממך את המראה של סוכן הנדל"ן הממולח ששוכן במעמקי הכליות שלך.
אני: אני בהחלט מקווה שהצלחתי להשיג את האפקט הזה. (חייכתי לעברו.)
רמי: והשיער שלך פשוט חלומי. (הוא העביר בו את ידו והתקרב אלי כדי להריח אותו.)
הסמקתי קשות באותם רגעים.
אני: אתה גורם לי להסמיק! (הסרתי את היד שלו מהשיער שלי.)
רמי: אני אוהב לראות אותך מסמיק, זה הולם אותך.
רמי התקרב אלי ונישק אותי קלות על שפתיי.
יצאנו אל הרחוב והתחלנו ללכת לכיוון הרכב, נכנסנו לתוכו, רמי סיבב את המפתח והמכונית התעוררה והחלה לנוע בקלילות על הכביש, די מהר מצאנו את עצמנו על הכביש המהיר בדרכנו לעיר הגדולה.
העיר הייתה סואנת בדיוק כפי שהייתה מדי יום, קבוצות של אנשים ישבו יחדיו ברחובות, חוגגים את מה שליבם חפץ, מצאנו מקום להחנות את המכונית ויצאנו החוצה.
הריח החורפי שאפף את העיר מילה אותי לגמרי, והרגשתי כיצד ידו של רמי אוחזת בידי שלי.
התחלנו לצעוד לכיוון הפאב אוחזים זה את ידו של זה, נכנסנו אל הפאב שהיה ריק למחצה, התיישבנו על יד אחד השולחנות.
רמי: היום לשם שינוי אני יהיה זה שיבחר מה אנחנו אוכלים.
אני: אני לא חושב שאני יאכל משהו, אני מעדיף לשתות משהו קליל.
רמי: אמממ, דיאטה סודית?
אני: לא, אני סתם לא רעב כל כך.
רמי: הבנתי, אז מה אתה רוצה לשתות?
אני: מעט אלכוהול כדי לחגוג את המעבר שלנו.
שתינו את המשקאות שלנו, רמי הזמין מנת דג עם צ'יפס ותוספות שונות לניגוב.
הבטתי בוא בהערצה, אהבתי אותו כל כך, וידעתי שהוא אוהב אותי..
יצאנו החוצה והעיר התחילה לקבל את השקט העמום של הלילה, רמי משך אותי אליו ונשק לי.
ואז עלינו על המכונית והתחלנו לחזור לביתו, הנסיעה הייתה שקטה, יכולתי לשמוע את הלבבות שלנו פועמים במעין מנגינה חרישית שמשלימה את עצמה, שמחתי.
בבית, רמי סיפר לי עד כמה הוא אוהב אותי בצורה שרק הוא ידע, קולו הרחיק את הדממה ששררה בנבכי ליבי והרגשתי כיצד ליבי צועק, ולבסוף נדם.

התעוררתי במכוניתי, הרגשתי את הצלילות חוזרת אלי אט אט, לגמתי מעט מן המים שהיו על ידי, הסתכלתי מבעד לחלון והשמיים התחילו להאדים, והחלטתי לחזור לביתי.
התנעתי את המכונית והנסיעה התחילה, השמש עמדה לשקוע כאשר חניתי את מכוניתי מול הבית שקנינו.
התקדמתי לעבר הספסל והתיישבתי עליו, והשקיעה התחילה, השמש עזבה את העיר ומסרה אותה לידיה הנאמנות של הלבנה.
בשניות האחרונות של השקיעה הרגשתי כיצד העבר מתעורר שוב.

התעוררתי לבוקר קסום של יום חמישי נטול עבודה ורווי בבטלה, רמי שכב לצידי.
אני: תתעורר, עוד יום התחיל.
רמי: מה הייתי עושה בלעדיך?
אני: אמממ, אם לא הייתי כאן אז סביר להניח שהיית מוצא איזה שעון מעורר והיית מקליט לך איזו ברכה שתפתח לך את היום עם חיוך.
רמי: אני חושב שזה רעיון בעייתי קצת.
אני: ולמה זה?
רמי: כי אתה שעון שיכול לבצע שלל פעולות מורכבות.
אני: תמיד אמרתי שכדאי להשאיר את הדברים מורכבים מעט בשביל האתגר.
רמי: ומכיוון שאני ואתה טיפוסים חובבי אתגרים אז זה עובד לטובתנו.
אני: האתגר האמיתי הוא לסדר לך את השיער בכל בוקר, זה פשוט לא ייתכן.
רמי: אולי תעזוב את השיער שלי כבר? הוא מבולגן כי הוא אוהב את זה.
אני: הבנתי…. בכל מקרה, הוא צריך להבין שאני מחליט.
ובצורה כזאת או אחרת הוא מצא את פי ונשק לי קלות.
רמי: טוב, אני ילך לסופר ויקנה מס' דברים ואז נוכל לשבת ולאכול ארוחת בוקר שתתעלה על כל הציפיות שלך, מה אתה אומר?
אני: נשמע לי כמו רעיון מעולה. (חייכתי.)

רמי התרומם מהמיטה ופנה לכיוון המקלחת, בעודי מסתובב לכיוון השני ותוחב את ראשי לתוך הכרית, שמעתי את זרם המים נפתח, ולאחר מס' שניות נסגר ואז נפתח בשנית, רמי יצא מהמקלחת ולבש חולצה ומכנס.
הוא התקרב אלי, נשק לי ברכות, והלך לכיוון הדלת.
שמעתי את הדלת נטרקת, והרגשתי כיצד עיניי נעצמות.
הדבר הבא ששמעתי היה צלצול הטלפון שלי, הנחתי שזה איזה לקוח שהחליט בקשר לדירה, כשעניתי הופתעתי למשמע הקול הזר שדיבר אלי.
הקול: שלום רב, אני מדבר עם יהונתן?
אני: שלום וברכה, אכן כן, מדבר יהונתן, במה אפשר לעזור?
הקול: שלום, מדבר דוקטור יעקב מהמחלקה הכירורגית…….
השיחה החלה להישמע לי כחלום מוזר שאני צריך להתעורר ממנו, אבל הקול המרגיז מהטלפון לא הפסיק.
דוקטור: היום בשעה 9:47 הובל לחדר הניתוח אדם העונה לשם רמי, בפרטים שהופיעו במכשיר הטלפון שלו המספר שלך הופיעה מס' רב של פעמים ולכן הוחלט להתקשר אליך, האם אתה קרוב משפחה של רמי?
אני: כן, אני החבר שלו. (אמרתי בקול רועד.)
דוקטור: אינני יודע כיצד לבשר לך את זה אבל רמי נפצע קשה מאוד בתאונת דרכים מוקדם יותר הבוקר, והוא לא יצא מזה בשלום.
המילים שבקעו מהטלפון חלפו במוחי שוב ושוב, עד שאמרתי.
אני: רמי…. אי-פה הוא?
דוקטור: הוא נמצא באיכילוב.
אני: אני כבר מגיע.
השיחה התנתקה ומצאתי את עצמי ער לחלוטין, החלום סירב להתפוגג ולהחזיר אותי בחזרה.
התלבשתי במהירות חרישית ושמתי פעמיי לכיוון בי"ח, תוך כדי שאני מתקשר להודיע על כך לאימו ולאביו.
כשהגעתי לבי"ח פגש אותי יעקב והוא הוביל אותי אל רמי, החדר היה חשוך וקר, התקרבתי אל המיטה והבטתי בפניו חסרות ההבעה של רמי, היה נראה כאילו הוא נמצא במעין שינה חסרת הבעה.
ואז זה פרץ ממני, ההבנה שרמי איננו עוד, ההבנה שאני לא יוכל לשמוע ולהרגיש את דפיקות ליבו, הדמעות פרצו ממני כאילו היו בעלות אישיות עצמאית משל עצמן, התחלתי לצעוק מכאב, רציתי לדפוק את ידי על החזה של רמי ולהעיר אותו כפי שהייתי עושה לו מדי בוקר, רציתי שהוא ישמע אותי ויפסיק להעמיד פנים, לא יכולתי להאמין שהוא איננו.
אימו של רמי הגיעה כמספר דקות לאחר מכן וכאשר ראתה את בנה שוכב על המיטה ההיא, היא התחילה לצעוק מרוב כאב, צעקותיה הדהדו באוזניי בעוד הדמעות שלי כיסו את פניי , ניגשתי אליה וחיבקתי אותה, היא חיבקה אותי בחזרה.
שנינו עמדנו שם, מביטים לעברו של רמי בעוד אביו של רמי נכנס לחדר ותחושת הצער בחדר התחזקה עוד יותר, הוא התקרב אל המיטה שעליה היה מוטל בנו והחל לחכך את ראשו בראש של בנו, בכיו היה חרישי אבל כאוב ומלא בצער.
שלושתנו עמדנו לצידו של האהוב שלנו והרגשנו כיצד הוא עוזב, כיצד חלל נפער בלבבותינו, הלב לא יוכל להשלים את החוסר הזה, ידענו שאין לנו מנוס.
רק רמי, האדם המושלם הזה שאיתו רציתי לחיות את חיי, יכול היה להציל אותי.

השמש שקעה לחלוטין, והלבנה התחילה לכסות את השמיים שהתמלאו בכוכבים, רוח מערבית החלה מנשבת בחוזקה, עוטפת את כל כולי.
שלושה חודשים עברו מאז שרמי עזב, החלטתי לקנות את הבית שרמי רצה לחלוק עימי, רציתי לעשות את מה שהוא תכנן בעבורנו, מדי ערב, אני חוזר לכאן ומביט בשקיעה, ומרגיש כיצד הרוח מחזירה אלי את אהובי, לעוד מספר רגעים של אהבה ואושר.