ללא שם(בינתיים)- פרק 1

״אלכס. קומי.״ אני שומעת קול ויד נוגעתבי ומאיימת להוריד את השמיכה.
״אמממ…״ אני ממלמלת, משנה תנוחה ומסדרת שוב את את השמיכה שתחסה אותי טוב.
״אלכס…קומי…״ היד ממשיכה לנער אותי. די טובה האמת.
״קומי כבר!״ אבא שלי אומר בטון המפחיד שלו ואני קופצת במהירות.
״כן, כן, אני ערה…״ אני ממלמלת ורואה את אבא שלי מתחיל לקרוא את הספר שהנחתי ליד המיטה בעיון.
״דרייק!״ אני שומעת קול מופתע וקופצת מהמיטה במהירות.״אתה קורא ספר?! אתה אמור להעיר את הילדה!״
״והיא ערה!״ אבא שלי אומר תוך כדי קריאה.
אני מתחליטה להתעלם, כמו כל בוקר, מוציאה את הבגדים שלי ויוצאת להתלבש בשירותים.
״מה את עושה פה?״ אח שלי הקטן שואל אותי כשאני יורדת.
״מצטערת לאכזב אותך, אבל זה גם הבית שלי.״ אני אומרת תוך כדי שאני קופצת על רגל אחת בניסיון עלוב לסגור את הסנדל שלי.
״אלכס?! מה את עושה פה?! את תאחרי!״ אבא שלי צועק עליי כשהוא יורד במדרגות. לפתע אני רואה משהו מבצבץ בידו.
״אבא, הספר שלי אצלך?״ אני שואלת ביובש.
״כן…״ הוא ממלמל.
״אתה יודע שאני צריכה להגיש עליו דו״ח למחר.״
״את צריכה ללכת!״ הוא מוצא את התירוץ המושלם.
ורק אז אני שמה לב לשעה,״שיט!״ אני צועקת ורצה מהר אל הדלת. אני יורדת במהירות במדרגות ומתחילה לרוץ ברחוב. שנותן לי נוף מצוין למחזה של ׳האוטובוס שלי שוב נוסע בלעדי לבית ספר.׳ אף פעם לא אהבתי את המחזה הזה. אני גוררת את הרגליים חזרה באיטיות היישר לתוך הבית שלי.
״איחרת?״ אבא שלי שואל.
״לא! לא היה אף אחד בתחנה ואז נזכרתי שיש היום את היום של ציד חדי הקרן הורודים וכידוע, לא לומדים ביום הזה.״
״אההה…״הוא מלמל ושקע חזרה בספר שלי.
״זה היה בציניות.״
״אההה…״
״יוצאים עוד חצי שעה?״
״רבע.״ הוא אומר תוך כדי קריאה.
אני מתיישבת לידו בתסכול. ״זה באמת ספר נחמד אה?״ אני מנסה לנהל איתו שיחה.
הוא מרים אליי דקה את הראש, וחוזר אל הספר.
אני נאנחת.
״יאללה ג׳ניפר בואי נסע!״ הוא אומר לפתע ונעמד בפתאומיות. ״בואי אלכס!״
אחרי שכמעט פספסנו את הרכבת התמקמתי לי בנוח בכיסא.
ואז הגיע השעמום.
התחלתי לתופף על החלון עד שאנשים מסביבי התחילו לעשות לי שושים. והמעצבן זה שבדרך כלל אני עושה את השושים.
כשהגיע התחנה שלי נפרדתי לשלום מאבא שלי, אבל הוא היה עסוק מדי עם הספר שלי. אז החלטתי לוותר לו. לא שאני יצליח לקחת אותו ממנו בלי לפספס את הירידה.
כשסוף סוף הגעתי לבצפר אחרי ציפייה רבה לאוטובוס ואחרי ציפייה רבה לאנשים שעולים הגעתי לבית ספר. באתי להכנס לכיתה בטבעיות אבל אז זה קרה. לפתע שמעתי צעקה ומישהי נאחזה לי בכתפיים וקפצה בעזרתם בזריזות.