הילדה של ידעה פחד

עוד יום, עוד לימודים.
הגיע זמן ההפסקה והוא לא הפסיק לבהות בה, מחפש בה פגם אחד קטן, משהו שיוכיח שהיא לא מושלמת.
כלומר, היא שוויצרית, אבל רק הוא והחברים שלו חשבו ככה.
היא היתה מלכת הכיתה, האמיצה, החכמה ביותר, והוא היה הפחדן, זה שתמיד מפשל בלימודים. האומץ שלהם כל כך עצבן אותו… אומץ שהיה אמור להיות שלו.
החברים שלו אמרו שהוא אובססיבי, שיתחילו לחשוב שהוא מאוהב בה כבר, אבל הוא ממש לא. אולי… הוא לא ידע מה הוא חושב עליה, הוא פשוט ניחש שהוא שונא אותה.
קודם הדבורה… היא היתה כל כך שוויצרית, והיא גרמה לו לצרוח באימה מול כל הכיתה. היא עוד לא השפילה אותו ככה.
ואחרי זה, הטרנטולה, הוא עבר יותר מדי פחד בשביל שהיא לא תפחד כלל. במקום זה חברה שלו רצתה להרוג אותו.
היה רק רגע אחד… לילה אחד, שהוא ראה אותה מפחדת, שהוא שמע אותה צורחת באימה ובורחת על החיים שלה, אבל הוא בחיים לא יצליח לשחזר את הרגע הזה. זה היה מסוכן מדי והוא פחד מדי.
לא, זאת לא אפשרות. הוא חייב לעשות משהו אחר שיגרום לה לשקשק מפחד, ולהראות את זה לכל הכיתה, שהיא לא כזאת מושלמת. הוא וחבריו נשבעו לעשות את זה, והם ייעשו… יום אחד.
הוא נאנח. ימים הם קצרים מדי בשביל לדעת מתי יגיע היום הבא.
הוא אכל את הארוחה שלו ולא הפסיק להסתכל עליה, על הילדה המושלמת, מלכת הכיתה, השוויצרית.
הילדה שלא ידעה פחד.