תחת כישוף-12-אחוזות האפרוריים.

בין הרחובות הארוכים והאפרוריים של אנגליה הסתתר בית שאינו בית כלל, כי בבית הזה לא היו ממש אנשים אלא רק צללים של אנשים שכביכול נחשבו למתים. אולי זה נשמע מטאפורי אבל בעצם אלא באמת צללים, אתם מבינים בלי שאנחנו ידענו יש עוד עולם שלם שנחבא מאתנו בידי כל מחסום אפשרי שיצרו הן בני אדם והן מכשפים לפני שנים רבות, זה קרה לפני כל כך הרבה זמן עד שרוב המכשפים עצמם לא יודעים על העולם הזה שבו נמצא ונכלא אויבם הגדול ביותר.
הצללים הם דברים רבים, הם הצל של כל אדם, הם מכשפים ואנשים שנכלאו בתוך גוף לא ממש מוחשי והם צללים של ממש, שנולדו עם האופל בתוכם. מכרסם את לבם השחור ומאיים לצאת מגופם ומעולמם ברגעים אלא ממש.
"אני אמצא נקמה…………" נשמע הלחשוש שנשמע בכל יום באותו בית שנחשב מדי פעם למין שער לעולמם האפל של הצללים. הקול הקטן והשקט הזה שבכל מילה שיצאה ממנו נשמעה העוצמה של מה שהיה לפני כן, לפני שהפך לרכיכה צללית שכזאת.
הקול לחשש לו בקולו המעט מזוויע, לא נותן לאף אחד להתקרב אליו מלבד עבדיו הנאמנים אשר כינה בעגמומיות: "מזוויעי החלומות". בקבוצה הזאת שעכשיו הרבה יותר קטנה ממה שהייתה לפני שנים רבות, לפני שאנשי האחווה הארורים הרסו את תכניותיו, נכללו כמה מראשי עולם הכשפים, כמה אנשי זאב, וכמה מכשפים מגורשים. איש אינו יודע מה קרה לרוב מזוויעי החלומות אבל אלא שנותרו לא היו טיפוסים נעימים לעין.
"ואתם תעזרו לי אחרת אערוף את ראשכם בשנתכם…." כך היה ממשיך ללחוש להם בחלומותיהם הטרופים והיום יומיים, מעיר אותם מתוך שנתם ושולח אותם לעשות משימות קטנות שהולכות והופכות גדולות יותר ויותר עם הזמן.
כי הצל הזה במיוחד חולם על המהפכה שלו, על הפיכתו למה שכל חייו ציפה להיות.

לויד טין הצל הנודד, לחש בחלומותיהם של הילדים. שולח אותם לסופם.