נשימה

העצים סוגרים עליי,
הרוח הקרה מלטפת את לחיי,
האדמה נסגרת לאט לאט,
קולות הציפורים מלמלה.

אני שומעת קול מוכר מאחורי,
את נשימות היצור הרעב,
הוא מיתקרב יותר ויותר מהר,
סוגר אליי כמו היער.

גבי צמוד לעץ אלון,
היצור נושף מולי עם שניי החדות,
הוא מקרב את פיו המסריח,
אך קול החרב לוקח את נישמתו.