זאת אני פרק 1

הקדמה +פרק 1 :
היי אני שלי , אני בת 15, שיער שטני חלק וארוך ועיניים כחולות בהירות. אני משערת שבטח מישהו רגיל היה מספר לכן הכל :
חברים , הורים , אחים …
אבל אני לא מישהו רגיל ואתן תצטרכו לקבל אותי כמו שאני ..
מאז שהייתי תינוקת נזנחתי , הייתי סתם חפץ , שמישהו זורק ומעביר מיד ליד כי הוא לא רוצה לגעת בו. לא רוצה להיות קשור.
אני עברתי בין בתי ילדים ונוער ובתי אומנה. אף פעם זה לא הסתדר .
אני מפתחת קשרים די בקלות , הבעיה היחידה היא שאף פעם אין לי זמן לפתח קשרים , כל פעם אני עוברת ממקום למקום, אף פעם אין לי בית קבוע ….

"שלי !!!!" העובדת הסוציאלית קראה לי בזמן שחיכיתי במשרד הגדול וקראתי מגזין לאישה.. קוראים לה יעלה , די נחמדה אבל קצת חופרת
"כן?" אמרתי בשיעמום.
"את לא תנחשי בחיים !"
"מה" עניתי לה
" נו ברצינות , תנחשי ! " היא לחצה עליי
"אוף נו תגידי וזהו" סגרתי את המגזין והבטתי בה.
"מצאתי לך בית . את תהיי שנה באומנה ואם ילך טוב אז הם יאמצו אותך ! " היא אמרה מתרגשת
" אה . סבבה" עניתי לה ביובש
"נו באמת ! את לא שמחה ? את עוזבת את מעון הנוער ! " היא ניסתה לשמח אותי. מסכנה
" וווייי איזה כיף ! איזה אושר ! מרוצה ?? " במחשבה לאחור , אני יצאתי מגעילה . אבל היא לא יכולה להאשים אותי . חיכיתי שעות במשרד, ואני בלי מצב רוח . עוד פעם לעבור , עוד פעם מגרשים אותי , עוד פעם לפתח קשבים ועוד פעם להיפרד. נמאס !
"טוב. חזרי לחדר שלך , ארזי את הדברים שלך ותתלבשי יפה. את רוצה ליצור רושם טוב נכון ?"
מצחיק שהיא אמרה 'החדר שלך' .. ה'חדר שלי' הוא החדר של כל הבנות במעון. אנחנו 15 בנות ביחד בחדר מוארך. לכל אחת מיטה ושידה ואזור בארון לשים את הדברים
"בסדר .." עניתי לה
"נאסוף אותך בעוד שעה מפתח המעון. אל תאחרי !"

הלכתי, התקלחתי , התלבשתי, שמתי קצת איפור , סידרתי את השיער ויצאתי .
המכונית של יעלה חיכתה לי בחוץ. התיישבתי ליד מושב הנהג והיא התחילה לנסוע
"זה רחוק ? " שאלתי
"כן.. עכשיו ניסע שעה וחצי ואז נפגוש את ההורים המאמצים שלך והם יסעו איתך לביתם ."
"ומה איתך ? "
"אני אגיע יותר מאוחר , בערב "
"טוב"
השעה הייתה 11 בבוקר. הייתי עייפה לאחר לילה ללא שינה כמעט , כי קמתי בשמונה לכל הסידור הזה.
הוצאתי מהתיק מסטיק , פתחתי את האריזה ובאתי לשים אותי בפה.
"עצרי! לא הפעם ! זוכרת ? רושם טוב " יעלה שלחה את ידה הימנית ועצרה אותי.
"אני אזרוק אותו כשנגיע"
"מבטיחה ?"
"נו , כן ! תאמיני פעם אחת ! "

סוף כל סוף , הגענו. זה היה איזור מסחרי גדול ואני ויעלה הלכנו לכיוון בית קפה אחד שהיה שם .
ישבו שם זוג שקמו כשנכנסנו
"שלי, תכירי את ההורים המאמצים שלך, אורלי ומשה"