זכרונות ילדות – פרק שש-עשרה

פיטר השליך סכינים עד שגוון חזרה.
הוא פגע בדיוק בעין פוחלץ של כלב ים, וגוון נחתה על הסיפון. היא רצה לעברו.
"גוון!" הוא קרא בפליאה. גוון היתה אמורה להיות בבית שלה עכשיו, לא?
"פיטר! אנחנו חייבים לרוץ לבית, הפיראטים תפסו את פולי."
הוא צחק. "שוב?"
לא נראה שאת גוון זה מצחיק. היא ניסתה לתפוס את ידו, אבל הוא התחמק. אפילו לגוון עדיין אסור לגעת בו.
"פיטר! בוא כבר, אנחנו חייבים להציל את פולי!"
הוא הזעיף פנים. "ואז אתם תחזרו לבית שלכן? למה לי לבוא לעזור לה?"
גוון קפאה. "כי אם לא היא תמות, כמו שמאט מת."
פיטר הניד בראשו. "זאת לא הבעיה שלי."
גוון הזעיפה פנים. היא לא יכלה להאמין לאנוכיות של פיטר, אפילו אם הוא רק ילד. "בסדר, אז אחזור להילחם בפיראטים לבד ואז אלך לבית שלי, וכנראה שפולי תמות."
פיטר נאנח. "בסדר, אני אבוא איתך."
גוון חייכה. "אז בוא, אין לנו זמן! יכול להיות שפולי מתה כבר!"

בינתיים פולי נקשרה בכיסא של פיטר, היא שוב דיממה אבל רק חייכה. היה מצחיק לראות איך הפיראטים נמוכים ממנה פתאום.
"היא שוב מחייכת." אמר נודלר. "זה לא טוב."
סמי נחר בבוז. "כשהיא תהפוך למשרתת שלנו היא לא תחייך יותר."
החיוך של פולי נמחק. "אין מצב!"
סמי התעלם ממנה. "יש סימן לפן?"
"לא, קפטן. אנחנו לא בטוחים אם הוא בכלל יבוא." אמר סטרקי.
סמי ירה ליד רגלו. הוא קפץ בבהלה. "פיטר יבוא, הרי גם גוון תבוא איתו. הוא לא ייתן לה ללכת לבד."
"לא הייתי סומכת על זה…" מלמלה פולי. "בפעם האחרונה שראיתי אותו פיטר ממש כעס על גוון."
סמי הסתובב אליה. למרות המבט הרצחני שלו פולי הכריחה את עצמה לחייך.
"את חושבת שזה משחק כל הדבר הזה? כמו פן? אולי את רוצה לגמור בדיוק כמו שהוא יגמור? אחרי אלפי עינויים ודם?" סמי כיוון את אקדחו לרקה של פולי.
"זה עדיף על להיות משרתת של חבורת חזירים."
ירייה נשמעה מעל הראש של פולי. סמי נשף על אקדחו וניקה אותי מעט. "אם תתחצפי שוב את תעברי בהחלט את מה שפן יעבור, ואז תנקי את כל הספינה כל יום."
פולי שתקה וחיוכה נמחק. היא ידעה שסמי לא משקר.
סמי חייך. "מצוין. אני יוצא החוצה, אם הילדה הקטנה פותחת את הפה תחתכו לה את הלשון."

גוון היתה בדרך לבית מתחת לאדמה, והיא ראתה דמות מתחתיה. פיטר צעק לה משהו שהיא לא שמעה.
היא המשיכה וראתה את הדמות בבירור. זה היה סמי, והוא החזיק אקדח… שכוון אליה.
פיטר התקדם לעברה, אבל היא נפלה. משהו פגע בה. משהו קטן וכואב. היא נפלה לרגליי סמי.
הוא ירה בי. היא חשבה בזמן שסמי התחיל לגרור אותה לבית, כל כולה מלאה בדם. פיטר עף מעליהם, אבל לא היה מסוגל להציל אותה. הכוונת של סמי היתה מכוונת אליו כל הזמן, ואם הוא התחמק ממנה היא ננעלה על גוון.
סמי הניח אותה על רצפת העץ שלו. בשלב הזה כבר שדה ראייתה השחיר, והיא התעלפה.