מבוך המוות פרק 2 ( פאנפיק על דוקטור הו)
אוליב שהייתה עם המאסטר שמעה בבירור את כללי המשחק וכל כך ריחמה על הדוקטור שהולך לקחת חלק בכל הדבר הזה , בנקמה של המאסטר כלפיו . לאוליב יש חוב גדול כלפי הדוקטור , כשהייתה קטנה הציל אותה ואת אימה ממוות וחשבה טוב מה תוכל לעשות כדי לעזור לו לפחות גם הדברים הקטנים ביותר יכולים לעזור לו מאד ואז ניזכרה . לכל חייזר בחלל ידוע שהדוקטור אף פעם לא נוסע לבד . ואז עלה לה אסימון אם הדוקטור לא יהיה לבד אולי יוכל לצאת ממצבו ואפילו ליברוח . אבל היא פחדה מאד מהמאסטר . מה הוא יעשה לה אם יוודע לו שהיא עזרה לדוקטור ? אבל יסורי מצפונה היו יותר גדולים מפחדה היא אמרה למאסטר שהיא הולכת לשירותים ובעצם הסתננה לחדרו , שם נימצא מחשב המשחק , בו המאסטר שולט במיקומו של הדוקטור , במזג האוויר ובכל דבר חי שנימצא שם , היא לא ממש מבינה במחשבים אבל ידע בדיוק איפה נימצא המשגר , הבעיה היא שברגע שתילחץ על הכפתור המשגר שנימצא על כדור הארץ יבחר מישהו אנונימי , אולי זאת תהיה בת , אולי זה יהיה בן , אולי זה יהיה זקן . היא השתדלה לכוון אותו למקום שבו אין ילדים , היה רחוב ריק שישבו שם על הדשא בגינה רק כמה נערים שם שעישנו , אולי אחד מהם יתאים , למה לא הם צעירים . וברגע שרצתה לילחוץ על הכפתור שמפעיל את המשגר שמעה קול מאחורי גבה " מה את עושה ?" היא הסתובבה בפחד , היא נעטפה זיעה קרה והתחילה לגמגם " ר-רציתי ליבדוק מ-משהו " המאסטר התקרב אליה בכעס ושאל " מה ?" אוליב לא ידעה מה לעשות , ליתר דיוק איך למות . הרי ידעה שלא משנה מה תעשה הוא יהרוג אותה בסוף אז למה שלא תעשה מעשה טוב לפני מותה ותמות בשקט בידיעה שהחזירה את גמולה לדוקטור זה עדיף מאשר ליברוח היא התנשפה בכבדות ואז אמרה " אתה יודע מה ? לעזעזל עם זה " היא לחצה על הכפתור שמפעיל את השיגור ועצמה חזק את עיניה כי הייתה בטוחה שהמוות שלה יהיה כואב . במשך כשתי דקות לא הרגישה כלום ופתחה את עיניה למראה של המאסטר צוחק בקולי קולות , היא לא הבינה מה קורה כאן , היא עזרה לדוקטור , האויב הנודע של המאסטר , למה היא עדיין חיה ? היא רעדה מפחד אבל בכל זאת אמרה " אני לא מבינה " המאסטר התקרב אליה ואמר " מה יש להבין יקירתי ? את ניסית לעזור לדוקטור אבל יצא לך ההפך , חבל על המאמץ " אוליב המפוחדת עמדה על שלה ואמרה " המלווה הזה או הזאת יעזור לו לישרוד ואתה יודע את זה " המאסטר צחק בקולי קולות ואמר " כן .. המלווה הזה יעזור לו , אבל מה אם אני יחליט שהוא ימות? את יודעת .. בדרך כלל שני אנשים לגמרי זרים במדבר מתחברים ממש מהר .. כי הם לבדם וכל מה שנותר להם זה אחד את השני .. אבל מה אם אני יחליט שאחד מהם ימות? מה אם אני יחליט שלא יהיה לזה סוף מאושר ? זה יגרום לדוקטור עוד סבל , כי ברור לך שהאחד מהשניים האלה שימות לא יהיה הדוקטור , כי אם הוא ימות אני רק יעשה לו טובה . אני רוצה שיסבול . ולסיכום אוליב יקירתי את גאונה " אוליב הייתה מופתעת ויסורי מצפונה גדלו והיא כעסה על עצמה כל כך ואמרה לעצמה מה עשיתי ? למה לא חשבתי על כל ההשלכות של העניין? המאסטר יצא מהחדר מרוצה מעצמו ואוליב התיישבה על הכיסא מול המחשב והתחילה לייבב בשקט.
****************************************************
הדוקטור היה בודד . מאד בודד . למרות שהיה רגיל לבדידותו החליט לדבר עם הטארדיס "את עדיין כאן?" ואז ציחקק קצת ולחש " ברור שאת כאן .. לאן את כבר תלכי?.. העניין הוא שלא משנה כמה אני יביס את המאסטר ותאמיני לי זה לא שאני רוצה .. אני חייב . אני חייב להציל את העולם … אוח , כמה פעמים אמרתי את זה . ולא שלא עשיתי את זה , עשיתי את זה אבל כניראה שליקום לא אכפת .. תיראי לאן הוא הביא אותי … לפה !!" ואחרי מילותיו הסוערות הוא ציחקק קצת מתחת לאפו והחליט לצאת החוצה לעוד סיור קצר במקומו הוא הביא עימו כמה כלי חקירה ויצא אל החום הכבד שבחוץ כשלפתע בקצה גבעת החול ראה בן אדם . בן אדם אמיתי וחי . הוא רץ לשם במהרה " היי!! אתה שם !" הוא התחיל לעלות על הגבעה והתקרב לגבו של הבן אדם . ממבט אחורי הוא הבין שזאת בת הוא התקרב לאט לאט אליה וניסה לתקשר איתה " סליחה ?" היא הסתובבה אליו בשוק וצעקה " מי אתה לעזעזל?"
תגובות (3)
ממש אהבתי, אבל את צריכה להקפיד על סימני פיסוק.
תמשיכי!!
תמשיכי
תודה <3 אני ישתדל להמשיך