סיפורי ערסים – אוריאן וסהר עונה 3 פרק 5

סיפורי ערסים – אוריאן וסהר עונה 3 פרק 5

הנהג עצר ליד הבית של אבי , שילמתי לו והוצאתי את המזוודות מהבגאז׳. נכנסתי לבית.
-״היו… ביוש״ אמרתי יצאתי לבחוץ וטרקתי את הדלת מאחורי. שמעתי את אבא שלי מצחקק.
״כנסי״ הוא אמר. נכנסתי בלית ברירה. 
-״היוש״ אמרתי שוב.
״ומי החמודה?״ שאלה האישה ששם , בטח זאתי שהפרידה בין ההורים שלי.
״הבת שלי״ אבי חייך.
-״אז איפה החדר שלי?״ שאלתי.
״תעלי במדרגות ותמצאי , חמודה״ אמר איזה אחד , כנראה אחי החורג לזמן מה.
-״אוקיי תעלו לי את המזוודות?״ שאלתי
״אין בעיה , חמודה״ אמר אבי וחייך. יענו מה נסגר אם החמודה?!
חייכתי חיוך מסופק 
-״ביי״ אמרתי ועליתי.
״אני רון , אחיך החורג…. ביי חמודה״ חייך אחי החורג.
-״אוקייי עם אני שומעת מישהו אחד קורא לי חמודה אני נודרת שהוא ימצא את עצמו בקבר!״ אמרתי בעצבים.
״אז ביי כוסית״ קרץ לי איזה אחד שיצא מהמטבח , חייכתי עליו חיוך עצבני ועליתי ללמעלה.

-מנק׳ המבט של סהר-
יצאתי מהמגרש בעצבים לכיוון הבית.
נכנסתי וראיתי אותם יושבים מחובקים.
״היי סהר״ חייכה עלי מור כאילו לא שמה לב עליי. שילבתי את ידי 
״סהר?!?!״ היא קפצה.
-״היי״ חייכתי.
״אני מפריע?״ שאל הבלונדי , כושילראבקק שיעיף כבר את היד שלו מאחותי.
״סהר בבקשה על תהרוס״ מור עצמה את ענייה.
-״יש לך כמה דקות לברוח… כשאני חוזר אני לא רצה לראות אותך פה. ואת , יש לך שיחה גדולה איתי״ הצבעתי על מור ויצאתי מהבית בטריקת דלת.
ראיתי את אוריאן מחוץ לבית עם מזוודות.
-״היי״ צעקתי לכיוונה
״לאיפה?״ שאלתי
״רחוק מפה״ היא אמרה בקרירות והכניסה  את המזוודות לבגאז׳.
-״נו אוריאן״ אמרתי ,
״נו אוריאן מה? נמאס לי , פשוט נמאס לי מהכל״ נאנחה ופתחה את דלת המונית.
״אוריאןן בבקשה״ אמרתי.
״אין בבקשה ואין בטיח , אני נוסעת ללוד ואף אחד לא יעצור אותי״ אמר יא אמרה בעצבים בעצבים. מה שמעו אוזני?!?!
-״שווו לוד?!?! זה מקום של עבריינים״ צעקתי.
״אתה יכול לנסוע״ אמרה לנהג וחייכה חיוך מזוייף. רק אני מזהה את החיוך הזה.
״ביי״ היא שמה בידי את הצמיד/שרשרת שנתתי לה. 
הנהג הבנזונה התחיל לנסוע.
-״אוריאןןן״ צעקתי לה מרחוק. 
ישבתי שם על איזה ספסל , התחלתי לעשן.
סיגריה ראשונה
סיגריה שנייה….
יצא שגמרתי את כל הקופסה. 
אינעל העולם אני צריך עוד! 
חיפשתי בכיסים כסף , כוסאממקקק השארתי את זה בבית.
כדי לבדוק עם הבלונדי הלך. 
הלכתי לכיוון הבית , פתחתי את הדלת.
ראיתי את מור יושבת על הספא עצבנית רצח.
״אני לא מאמינה שעשית את זה״ היא צעקה עלי.
-״את לא תעזי לצעוק עלי. ברור?!״ צעקתי עליה חזרה. אחותי אחותי אבל יש גבול , לא?!
״למה שלא פעם אחד לא תתערב לי בחיים״ היא צעקה , הדמעות שלה כבר יצאו. ״אני נתתי לך להיות עם החברות שלי…. נתתי לך להיות אם אוריאן , סמכתי עליך שלא תפגע בא.
נחש מה?! פגעת בא ונחש מה?! היא השתנת , בגללך.״ היא צעקה ועלתה לחדר 
יופי , זה מה שצריך עכשיו.

-מנק׳ המבט של אוריאן-
בחנתי את חדרי , הקירות בצבע סגול עדין , שידת ספרים , פוף בצד….
״היי״ נשען על הדלת הילד שקרה לי כוסית ״דולב״ העפתי עליו מבט , עיניים חומות ושיער שחור פחם , חתיךךךך.
-״ילדה שלא כלכך מעניין אותה״ מלמלתי ותליתי על החדר את הפוסטרים של דמי לובאטו. מעריצה מושבעת.
הוא התיישב על המיטה שלי וחיטט לי במזוודות. הסתכלתי עליו מגלגלת עיניים וממשיכה בשלי.
״היי , מי אלה?״ הוא שאל והראה לי תמונה של סהר.
שיט
אני לא זוכרת שהבאתי את זה איתי!