האור בקצה המנהרה.

עקבתי אחר הצלקות כאילו הן הדבר הכי מעניין שאי-פעם ראיתי.
עיניו לא ירדו מהן, כי ידעתי שברגע שזה יקרה,
אני אחזור אל המציאות ואני אצטרך להתמודד איתה.
אני עושה הכול בשביל לא לחזור לשם,
אני מחפשת דוגמאות, צורות וזיכרונות.
כאילו, זה באמת ישנה משהו.
כאילו אם אני אזכר בכול מה שעברתי,
המצב יהיה פעוט יותר.
אבל אני יודעת שזה לא.
ידעתי זאת עוד לפני שבכלל ניסיתי.
אבל אני תמיד מנסה.
אני לא מוכנה לזנוח את התקווה הטיפשית הזאת,
שיום אחד, אני אחזור למציאות שונה.
אבל בתוך תוכי אני יודעת שהמצב יהפוך רע יותר לפני שישתפר.
אבל אני גם יודעת שיש סיכוי שאני לא אחיה לראות את האור שבקצה המנהרה.