The FBI פרק 2

"צאי מכאן!" הוא צעק עלי. "אתה צוחק עלי??" שאלתי אותו והסתכלתי על גשם הזלעפות שירד מחוץ לחלון הג'יפ בנווה. "עכשיו!" צעק ויצא מהאוטו. "מה את עושה?!" צרחתי עליו כשפתח את הדלת ותפס את ידי. הוא משך אותי בכוח מחוץ לאוטו. החלקתי על הבוץ והוא רק סגר את הדלת ונכנס למכוניתו. הוא נסע משם. פנסי המכונית שלו היה האור היחיד בחשכה ששררה במקום הקודר הזה וגם הם הלכו ממני עכשיו.
למה כולם הולכים ממני? אני נחמדה, אדיבה, כישרונית, יצירתית… אני אנוכית? מגעילה? או שאני פשוט דוחה בנים?
תוך רגעים ספורים שערי הג'ינג'י הארוך היה רטוב לגמרי וכן גם חולצתי הצהובה, מכנסי השחורים הצמודים והסווטשרט הכחול שעטף את גופי הצנום. עמדתי שם. באמצע שום מקום. קפואה, רועדת, אבודה.
ואז הגיע עוד אור. חשבתי שהוא חזר. שהצטער, שפשוט הגזים וכעס. זה לא היה הג'יפ הכחול שלו. זה היה רכב שחור גדול ותוך שנייה יצאו ממנו שני אנשים עם אקדחים בידם ותפסו אותי. הם הכניסו אותי בכוח לרכב, קשרו אותי והזריקו לי נוזל ירוק.
תוך שניות אבדתי את הכרתי וכול שהרגשתי היה המכונית שזזה במעלה הנווה.
-הווה-
"מה לעזאזל ג'ס!" צעקתי והסתכלתי על חברי שמאיים לדקור אותי עם חרב. עמדתי להוציא את אקדחי מהכיס הפנימי החבוי במכנסי אבל הוא הקדים אותי. "אה… מה יש לנו כאן…" הרהר ולקח את האקדח. "יותר טוב מהדבר המיושן הזה" אמר וזרק לרצפה את החרב.
מסוק שחור הגיע וכנראה שהייתי אמורה ללכת איתו. "ההסעה שלנו כאן" אמר ג'ס. בעטתי בו בין שתי רגליו והוא התקפל בכאב.
התחלתי לרוץ אבל הוא התקיל אותי והפיל אותי לרצפה. "לא חשבת שאנחנו משאירים את המקום הזה חשוף נכון?…" שאל אותי בצחוק מתגלגל. "אבל אני שחקן טוב לא?" שאל וחייך אלי. כעבור רגע השתלשל מן המסוק חבל ואיתו שני גברים חסונים עם רובים.
שתי יריות נשמעו והגברים נפלו ארצה.
עוד יריות נשמעו והמסוק נפגע והחל לטוס משם.
"אתם פשוט לא מרפים נכון?…" אמר ג'ס ומבט של טירוף אחז בו. הוא כיוון אל ראשי את האקדח וצעק "עוד ירייה אחת, או צעד אחד ואני יורה בה!" בעניו אחז דיבוק.
גלגלתי את עיני. כעבור שנייה בודדה ג'ס נורה ונפל לרצפה, מדמם גם הוא כמו שני שותפיו האחרים.
"המשטרה פה" אמרתי וקמתי על רגלי. "בואו נזוז" אמר אנדרו ושלושתנו רצנו לעבר הצללים שם חיכתה לנו מכונית שחורה ובתוכה אליסון. נכנסו במהירות למכונית והיא טסה מהסמטה האפלולית. חגרנו את גופנו והתנשמנו בכבדות. "איך היה ניקי?" שאלה אותי אליסון מחייכת לעצמה.
נאנחתי בעייפות "כרגיל…" אמרתי.
"הציוויליזציה האנושית פשוט מרתקת…" אמרתי בסרקזם לאור העובדה שאני וג'ס הלכנו לפני כשעה למוזאון ביולוגיה.
"טוב, אפשר לומר שהמבצע הזה היה כישלון" אמרתי מאוכזבת מעצמי. "תרפי קצת ניק" אמר לוק. "אנדרו יש לך שיחה נכנסת, זו אשתך" אמר אליסון מעט מעוצבנת והעבירה לאנדרו מכשיר שנראה כמו טאבלט קטן. "את עדיין כועסת עליה?…" שאל אנדרו בחשש. וכולנו הרגשנו בפנייה החדה והמהירה שלקחה אליסון. "אני חושב שזה כן…" מלמל לוק.
נשכתי את שפתי התחתונה ושתקתי.
"היי אנדי!" אמרה ונסה לבעלה. למשמע קולה של אחותה הגדולה, פנתה אליסון עוד פנייה מהירה. "אליסון נוהגת?" שאלה ונסה. אנדרו הנהן וניסה לרמוז בעיניו 'הצילו' -זו הייתה שיחת סקייפ-.
"היא עדיין כועסת עלי?" שאלה ונסה ואליסון פנתה עוד פנייה חדה. "אז נדבר מאוחר יותר מותק" אמרה למשמע חריקות הגלגלים של האוטו. "את לא צריכה להפסיק לדבר עם הבעל שלך בגללי" אמרה אליסון בכעס. "טוב כנראה שאני כן צריכה להפסיק אחרת את תהרגי אותו" אמרה ונסה. "אני לא נוסעת מהר כי אני רוצה להרוג את כולנו, אנחנו במרדף" אמרה מעוצבנת אליסון. "במרדף?" תהתה ונסה. "אם כך, אני מצטערת להפריע…" מלמלה ונסה. "ביי אלי, ביי מותק. ד"ש לחבר'ה" אמרה ונסה וניתקה.
"למה שיקרת?" שאלתי את אליסון.
"לא שיקרתי" אמרה.