אדיר

הוא אמר לי "תרדי כאן"
עצר את הרכב בפתאומיות ואפילו לא פתח לי את הדלת
בסך הכל אמרתי לו שאני לא אחת שמושכת סתם קשרים
ושבמקרה הזה שלנו, אני מרגישה שאני מושכת את הקשר.
כנראה שהוא לא אהב את הכנות שלי
ייתכן והוא כבר לא אהב בי דבר

אז הסתכלתי עליו במבט אחרון מאוכזב
וירדתי שם, בדיוק איפה שהרכב שלו עצר
לא עניין אותי כלל שירד בחוץ מבול של טיפות
וטיפות נכנסו דרך הבגדים שלי והקפיאו בגסות את גופי
וראיתי את פנסי הרכב שלו בוכים מולי
ואז עוזבים, מתרחקים. מותירים אותי לבדי

חיפשתי מחסה, ביקשתי מכל רכב שעבר שיעצור
התחננתי לקבל מסתור
חלקם לא ראו אותי כלל, חלקם בחרו להתעלם…
ובאיזשהו שלב הפסקתי עם זה
הפסקתי לעמוד ולהתחנן
"גם בלי מסתור אסתדר"
כך אמרתי לעצמי והושבתי בכח את הישבן הקפוא שלי ישר בתוך שלולית של מי קרח
וכבר איבדתי תחושה בגוף שלי
אבל חיכיתי שמשהו יקרה
שמישהו יבוא
שמישהו בסוף יתייאש
ויסכים לקחת אותי איתו
העיניים שלי כמעט נעצמו
השיניים נקשו בעוצמה זו בזו
כאילו מבקשות לדבר על מה שקרה
הייתי קפואה
קצות אצבעותיי הכחילו כמעט לגמרי
הייתי בטוחה שזה הסוף שלי
או שהוא לפחות מתקרב
ואז הוא נעצר מולי
שתק וחימם את האוויר
שאל איך קוראים לי
הציג את עצמו
"אני אדיר"
לא יכלתי לחייך, או להגיב כלל
אבל בתוך תוכי חייכתי לעצמי
"אתה לא אדיר, אתה נדיר. אתה נבדל"

הוא ניסה להרים אותי מהקרקע
אני לא יודעת אם התנגדתי או שפשוט נדבקתי לרצפה
אבל הוא רכן לעברי וכיסה אותי באיזו שמיכה ששכבה אצלו בתא המטען.
לא דיברנו הרבה
אולי הוא אמר משהו, אבל לא יכלתי להקשיב
ושמתי לב איך הוא קפוא כל כך ושונה מכל התנועה סביב
איך בתוך ההמון הממהר, הלא עוצר, הלא משים את ליבו
איך הוא שונה מכולם- איך אכפת לו
והקיטשיות התערפלה בתוך ראשי- איך במקום בו נזרקתי-שם משהו חדש התחיל
ואמרתי לו תודה
אחרי שכבר הפסקתי לרעוד
והישבן הקפוא שלי החליט שהוא עייף מלשבת
והוא עזר לי לעמוד
הוא צחק שאני עומדת עקום
הסברתי לו שאין לי תחושה ברגליים
והוא אמר שזה בסדר, שלא אדבר הרבה בינתיים
זיהיתי אצלו מבט מעורפל
שחצי ממנו בטוח בעצמו
וחצי לא יודע איך הגיע לכאן כלל
ונראה לי שמצאתי חן בעיניו
בקיפאון שלי, עם השמיכה שעטפה לי את הגב
בלי איפור בכלל, בשיער רטוב
בבגדים שנצמדו לי היטב אל הגוף
הוא אהב את הפשטות שאפפה אותי
את העיניים חצי שבורות-חצי בוכות שלי
והבטיח שמעתה יגרום להן רק לחייך
וככה מצאתי את האהבה שלי