השקט שלפני הסערה 2 – פרק 23

מהרגע שהמילה האחרונה יצאה מפי, לבו החל לרוץ מרתון בחזהו. דופקו נשמע בבירור מדאיג, אפילו באוזניו של יצור אנושי. נשימתו התקצרה ולרגע דל חשבתי שהוא עובר התקף לב.
"אתה בסדר?" ידיו רעדו ללא שליטה ולפתע הוא קם. סת' התחיל להלך במעגלים לפניי. ידיו תופפו בעצבנות על ברכיו והוא עשה ניסיונות עלובים לנשום עמוק ולהירגע. לא יכולתי לעקוב אחרי מחשבותיו, הן היו כל כך מהירות עד שחלפו באוזני כמו רוח. השם שלי עלה כל כך הרבה פעמים מהן עד שחשדתי שהוא סתם מלמל את שמי בראשו. דאגתי לו עד מוות, מפחדת מהתגובה המשונה שלו. קיוויתי שמופע הלחץ שלו ייסתם בקרוב ושנוכל לדבר כמו בני אדם. טוב, לא כמו בני אדם, אלא כמו יצורים שפויים בנפשם ובראשם.
"את לא יכולה!" צעק לפתע והבהיל את חיות היער.
"סת', אתה מוכן, בבקשה, להירגע?" ביקשתי לשווא.
"את לא יכולה לעשות את זה! את פשוט לא יכולה! את… את… את השתגעת! נפלת על הראש! את לא שפויה! חתיכת… מטורפת!" תגובתו המפחידה\ מלחיצה רק הראתה לי כמה ההחלטה שעשיתי הייתה נכונה.
נשמתי עמוק כדי שלפחות אחד מאיתנו יהיה רגוע ואמרתי בקול שלו: "סת', תירגע. אני לא מטורפת ואני לא השתגעתי. אני חשבתי בהגיון והגעתי למסקנה שאנחנו בעצם… צריכים פסק זמן אחד מהשני."
"פסק זמן? את רוצה פסק זמן?? בואי, יש לי אחד כזה בבית!" צעק ודפק צחוק מטורף שנשמע למרחקים. אחר כך הוא המשיך בשצף קצף: "תגידי, את מטומטמת?! פסק זמן?! למה אנחנו צריכים פסק זמן אחד מהשני?! לא היו מספיקים לך ה6 חודשים האלו?! אה?! חודש בילינו ביחד, ראית את הפרצוף האמיתי שלי וככה את נוטשת?! באמת?! כי זה נראה לי כאילו את חושבת שאני לא מספיק טוב בשבילך! את יודעת מה? לכי קחי 'פסק זמן'. תעופי מפה לואסילי המסכן שלך שאת עדיין מאוהבת בו!" ידעתי שסת' לא מתכוון לכל הדברים האלו ושהוא סתם משתגע, אז פשוט נתתי לו ללכת סחור סחור ולהאשים האשמות שווא שנובעות מכעס טהור אליי.
"אהה, עכשיו אני הבנתי. את מאוהבת בוואסילי! את אוהבת אותו! יש לך אהבה גדולה איתו! נכון?! אני הייתי רק משהו חד פעמי! עזבי את זה שהתפוצצת פה מכעס בגלל שעשיתי את זה עם לזלי!! לאאא! זה לא חשוב! העיקר שאת אוהבת אותו ונוטשת אותי!"
"סת', ואסילי מת." ציינתי בפניו.
"אני יודע, אבל זה לא אומר שאת לא מאוהבת בו! אני קלטתי אותך, לואיז אדמסון!"
"סת', אתה יורק עלי. תגיד את זה, אל תשפריץ את זה."
"מה שתגידי." סיים את המופע ונחת בכבדות על הדשא. הוא שכב לאחור ופרס את ידיו בייאוש. ניגשתי אליו בשקט והנחתי את ידי על בטנו שעלתה וירדה מהמאמץ שהפגין ביכולות הדיבור שלו.
"סת', אני עושה את זה לטובתנו. זו לא פרידה סופית. זו רק הפסקה קטנה. זמן אישי לכל אחד." הסברתי לו ברוגע.
"את לא מאוהבת בואסילי, נכון? ולא נפלת על הראש. את רק רוצה הפסקה."
"נכון." החלקתי את ידי על לחיו והוא עצם את עיניו בעונג, מתרפק על מגעי הקר.
"אני אתגעגע." אמר בשקט, עיניו עוד עצומות בשלווה. החלקתי את אצבעותיי לאורך פניו עד שהגעתי לשערו הסבוך. העברתי את קצות אצבעותיי הארוכות דרך שערו הפרוע.
"גם אני."
"כמה זמן ההפסקה?" לקח את ידי והחל לשחק בה. אצבעותיו השחומות ציירו שרטוטים נסתרים שאת פירושם ידע רק סת'.
"שבועיים. אולי שלושה." הוא הפסיק לשחק בידי ועבר ללטף את פניי המחויכות מעט. אצבעותיו הארוכות עברו בעדינות על שפתי האדומות ומחשבה קצרה עברה בו על הפעם האחרונה שנישק אותן.
"זה המון זמן." ציין וגבותיו התכווצו. הוא עבר ללטף את לחיי, שרק חיכו שייגע בהן. הופתעתי מרמת העוצמה של תשוקה שאליה הגעתי למרות שבתוך תוכי ידעתי שאני אמורה בעצם להתרחק ממנו לא להתקרב אליו.
"יש לי הצעה." אמר בשקט, ממשיך ללטף ברכות סוחפת את לחיי.
"אני מקשיבה." אמרתי בשקט גם אני.
סת' עבר למצב ישיבה עד שהיינו פנים מול פנים. הוא לא חייך אליי כמו שקיוויתי שיעשה, הוא לא שלח לי מבט שובב או פרצוף רציני. הוא פשוט הסתכל לי בעיניים ואמר באותו טון שקט ומוזר: "כשאת שומעת את ההצעה אל תפסלי אותה ישר. תקשיבי לה. תשקלי אותה. בבקשה."
"אוקיי." הסכמתי בלי היסוס, מוכנה לכל דבר שיאמר.
"אולי תתני לי להיות… הראשון?" שאל כשהוא אוחז בידי חלושות.