דומים. אבל עם זאת. כל כך שונים.

אני שואלת את עצמי.

מי אתה. ומי אני.

אני מביטה בראי.

כל יום רואה עוד שוני.

אני מרגישה שאין עוד אחד כמוני.

אתה השונה. אתה הפוגע.

אתה זה שבונה, ואתה זה שלא שומע.

אתה זה שהולך סחור וסחור.

אתה זה שנשאב לתוך בור.

אתה זה שלא רואה כלום.

אתה זה שחושב שהוא פגום.

אנחנו דומים. אבל עם זאת כל כך שונים.

אתה מנסה לשמח את כולם ונפגע.

ואת זה אני בך מעריצה.

ואני נופלת בדרך אל האור.

ולי? אין מי שיעזור.