מבוך המוות פרק 1 ( פאנפיק על דוקטור הו)

הדוקטור הרגיש כל כך מפוחד . בפעם הראשונה בחייו הוא לא יודע איפה הוא , מה לעשות , את מי לחפש, אם בכלל . הדבר היחידי שיכל לעשות הוא לרוץ . כמה שיותר רחוק וכמה שיותר מהר . אבל למה? למה לרוץ ? או ליתר דיוק ממי לרוץ? הרי המקום הזה שומם יותר ממדבר . אבל .. המקום הזה ניראה כמו מידבר .הכל כל כך הסתבך לו בראש , הוא הרגיש מבולבל , אבל הדוקטור רגיל לזה , הוא רגיל לחיים האלה של מנוסה מחייזרים ועצמים בלתי ידועים , הוא רגיל לאכזבות , לאהבות , לפרידות , לבילבולים , לכעסים הוא רגיל כבר להכל אבל לזה הוא לא ציפה . הוא התהלך לאט על החול היבש של המדבר השומם ובהה באופק , נימאס לו לרוץ . הגיע הרגע שלו להודות שהוא לא יודע מה לעשות .הוא התעייף מאד . הוא התרסק על החול הרך וצעק לשמיים " מה אתה רוצה ? אתה רוצה לשגע אותי?! כי מי שאתה לא תהיה אתה יודע שזה לא קל כל כך . ליתר דיוק זה אמור ליפעול ההפך . בהצלחה " הדוקטור הרגיש קצת יותר אנחה כשאמר זאת כי היה בטוח שמי שמחזיק אותו במקום ההוא מקשיב לו ורוצה לשחק איתו משחקי כוחות . כי הדוקטור מנסה לפענח כבר הרבה זמן משהו . הדוקטור עשה את הטארדיס בלתי ניראת ואפילו זוכר את מיקומה מה שמוזר הוא שהוא בטוח שמי שמפקח עליו ותקע אותו שם יודע שהטארדיס שם והוא יודע שהדוקטור מתי שהוא , איך שהוא , יצליח לצאת מהמקום ההוא . הדוקטור כבר ויתר מלהבין מה קורה . הוא חזר לטארדיס כולו עייף ומזיע וחסר כוחות לחלוטין הוא זרק את המעיל החום והארוך שלו על הקולב בכניסה . המכשירים שלו לא עבדו , הטארדיס חשוכה ואפלה ושקטה .כבר ימים שהוא מנסה לתקן אותה ועד עכשיו לא ממש מצליח לו . המקום המוזר והלא מזוהה הזה יותר מידי חזק מהטארדיס אבל הדוקטור לא מאבד תיקווה למעשה הוא אף פעם לא איבד . הוא המשיך להתעסק עם המברג הקולי והחוטים החשמליים שלו עד ששמע צליל מחריש אוזניים , הוא ציפה שאולי יש התקדמות בעניין המכשירים אבל לא , רק המסך נהיה שחור לחלוטין והתרגשותו של הדוקטור נעלמה בין רגע . הוא חזר למטה ומרוב תיסכול ויאוש התחיל לדבר אל עצמו … ליתר דיוק לטארדיס .. " את יודעת… החיים שלי כל כך בלתי אפשריים , כשחושבים על זה שום דבר שקשור אליי לא נשמע הגיוני , לבני אדם בעיקר , תיראי אותי " הוא גיחך לכמה רגעים בעצב וחזר לנאומו הקודר " תיראי לאן הגעתי . חטפו אותי , אני לא יודע איפה אני ובכל זאת אני מרגיש נקיפות מצפון" נאומו "המרגש " ניקטע כאשר שמע מישהו אומר " דוקטור " ליבו הפסיק ליפעום לכמה שניות , הוא התכסה זיעה קרה ובתדהמה . הוא עלה במהירות למעלה אבל המסך עדיין שחור . כניראה שזה הצליל שבוקע מימנו שלחש " הגיע הזמן ליסגור כמה חשבונות , אדון זמן" הדוקטור השתתק לכמה רגעים ואז אמר " זה לא יכול להיות . זה לא יכול להיות . זה פשוט כמשמעו . לא . יכול . להיות" וצחוק רשע נישמע מהמסך . המאסטר . הסיוט של הדוקטור החיל לחזור אליו שוב . כשהצחוק המרושע הפסיק הוא אמר " ברוך הבא למבוך המוות"
“אז זאת התוכנית ? " אוליב אמרה . המאסטר חש בשיחרור רגעי ואמר " חכי ותיראי מה מחכה לו " אוליב צחקה וחייכה אליו " ילד רע שכמוך" המאסטר חייך ואמר " זה חשוב בשבילי ליזכות . את יודעת הם נותנים פרס שווה מאד . " אוליב הפסיקה לחייך לרגע וחשבה על הדוקטור המסכן ומה שהולך ליסבול " אני באמת לא מבינה למה כל זה נחוץ … ומה הוא עשה לך שבחרת בו ." המאסטר הזעיף פנים ואמר " כי מגיע לו , מגיע לו על כל הפעמים שהשפיל אותי " אוליב נאנחה למשמע אוזניה ואמרה " מסיפורייך לר עולה שהוא השפיל אותך .. הוא רק עשה את מה שהיה צריך לעשות כדי להציל את אנשים שהוא אוהב " המאסטר צחק ואמר " ותיראי מה יצא לו מזה " הוא קם באיטיות מכסאו והחזיק בחוזקה את הכוס זכוכית המלאה ביין שלו ובהה בקיר בשנאה רבה כאילו הדוקטור נימצא שם ובכל רגע יתחיל לריב עם הקיר " הדוקטור , הדוקטור , הדוקטור , זה תמיד הדוקטור " הוא צעק בייאוש וזרק בחוזקה את הכוס לעבר הקיר ואוליב נבהלה וניסתה להרגיע אותה אך ללא הצלחה ולאחר מספר דקות היא אמרה לו " הפתיחה מתחילה עוד מעט כדי שנצא כבר " שניהם התחילו ללכת לכיוון הדלת והשתגרו לעבר האירוע המיוחל , לא היו כל כך הרבה אנשים מכיוון שהרבה רצו אז מנהל המשחק בחר את המתמודדים בקפדנות רבה , את מי שיהיה הכי מעניין בתור מתמודד , הוא כלל המשחק הזה הכל . המאסטר התיישב באחד הכיסאות המרוווחים ליד השולחן הלבן והנוצץ העשוי מזכוכית ושמע בקפדנות את הוראות המשחק מפי המנחה "אין ליפעול בקורבנות על פי רצונכם , כל דבר שתעשו בהם יעבר רק דרכינו דרך ההנהלה , במידת הצורך מותר להכניס בן אדם שני למשחק , מהלך המשחק נישלח לכם במידת הצורך " המנחה סיים לומר את דבריו והמאסטר הרגיש היצור הכי בר מזל שקיים משפטו האחרון של המנחה קטע את מחשבותיו הרבות של המאסטר " אני לא יודע אם אמרתי את זה כבר אבל ברוכים הבאים למבוך המוות "