dani9196
קצת לא מעובד כי הייתי קצר רוח להעלות את זה. מקווה שתיהנו. והפעם, תקראו את הכול לפני שאתם מעבירים ביקורת, והמבין יבין.

בית חולים לשפויים

dani9196 22/12/2013 1002 צפיות 18 תגובות
קצת לא מעובד כי הייתי קצר רוח להעלות את זה. מקווה שתיהנו. והפעם, תקראו את הכול לפני שאתם מעבירים ביקורת, והמבין יבין.

"זה המטופל," אמר הרופא, האיש שהחווה לעברו ישב בקצה התא, כפות ברגליו אל הספסל ולבוש בסרבל לבן.
"תודה!" הפטרתי לעברו וסימנתי בידי, הרופא עזב את החדר והשאיר אותי לבד עם המטופל. התיישבתי אל מול האיש על השרפרף שהוכן עבורי בקצהו השני של החדר ופניתי אליו, "ובכן…" אמרתי, "האם אתה יודע מדוע אתה כאן?"
"אני כאן כי אני יודע…" הוא לחש בטון חשאי.
"תרצה לספר לי?" שאלתי בנימת סקרנות מעושה, "את מה שאתה יודע…" גחנתי לעברו, בקוצר רוח מלאכותי לשמוע את דבריו.
"אנחנו כולנו לכודים כאן…" הוא רכן לעברי ולחש בקולו הצרוד, נותן בי את מבטו החלול, "בכלוב הזהב המטופש הזה שנקרא קיום!" הוא נאנח קצרות, "הטבע…" אמר, בהבעת הגועל המובהקת ביותר שהצליח להוציא, "הטבע משחק בנו את משחקו המעוות. הטבע עצמו…" הוא נעץ בי את עיניו בניסיון להעביר אליי את תחושת הגועל המקננת בו, "הוא הישות האכזרית ביותר שיש. הוא מביא אותנו לכאן… לקיום המקולל הזה, לסבל… לפחד… לקנאה… ולמה?!" הוא צווח בהתרעמות, "למה?! כדי שבסופו של דבר נוכל כולנו למות כאילו שום דבר מזה לא קרה! זו פשוט אכזריות חסר טעם!" הוא התלהם, פניו הביעו תיעוב מוחלט, "הטבע…" הוא ביטא בלאט מלא בוז, "הוא משחק בנו, אין בכך כול היגיון אבל זה מה שהוא עושה. כול מה שהוא רוצה זה עוד ועוד חיים! עוד חיים ארורים וחסרי טעם! הוא מעוות את מוחותינו כדי שניתן לו עוד חיים! אנחנו מפחדים למות כי הטבע לא רוצה בכך, אנחנו ששים להזדווג ולהתרבות כי הטבע דורש זאת. אוכל… שתיה… שינה… כול אלו תאוות שאין מהן מנוס. אנחנו תאבים לעוד חיים, בדיוק כמוהו, בדיוק כפי שהוא גורם לנו לרצות במשחקיו המעוותים! מוחותינו כחומר בידיו…" הוא נאנח בעצב והליט ראשו בין ידיו הרועדות, "מאיזו סיבה אחרת נרצה להתרבות?!" הוא התרומם לפתע ופלט לעברי, כמוכיח את דבריו, "למה שנפחד מן המוות אם לא בגלל משחקי הטבע במוחותינו?! הטבע!" הוא הזדעק בחמה מתפרצת, " הטבע הוא זה שיצר את הכלא הארור הזה, כדי שאנשים עיוורים שכמוך לא יראו אותו כפי שהוא! וכדי שימשיכו בחייהם חסרי הטעם…" כעסו שכך והוא חזר להתייפח, "'בית חולים לשפויים'…" הוא נאנח, "מה רע בקצת שפיות?!"


תגובות (18)

נחמד.
בכל מקרה- הסיפור יראה יותר טוב אם תוסיף לו אנטרים מידי פעם, ולא תשאיר פסקה אחת אורכה.

22/12/2013 12:20

אני חושבת שעדיף שהוא יישאר שם O.O'
בכללי כתבת יפה, למרות שתסביר לי, מה כלכך רע בלהתרבות (פשוט נראה שיש לו בעיה עם זה) גם אם זה מה שהטבע רוצה?
(הוא בעצם חושב על גלגל החיים(לדעתי): קמים אוכלים ישנים קמים אוכלים ישנים… מה הבעיה פה?)

22/12/2013 12:23

אני אוהבת את זה.. זה ממש מעניין, מחכה בקוצר רוח לפרק הבא!

22/12/2013 12:28

רובי, נכון? אני אחשוב על הצעתך. וכבר אמרתי, לא מעובד…
ספיר, מה שרע הוא שאנחנו עושים את זה כי הטבע גורם לנו ולא בגלל שאנחנו חושבים על זה או באמת רוצים את זה. ככה אנחנו וזה הרצון שלנו בלי שום סיבה מיוחדת, וזה קצת חסר טעם, לחיות רק כי זה הטבע שלנו, בלי שום משמעות, מטרה או היגיון מאחורי הדברים. בעיני ה"מטופל" זוהי התעללות מצד הטבע, להעביר אותנו דרך כול החיים האלה, לגרום לנו לרצות לעשות דברים שיימשיכו את החיים, ושלא לדבר על לסבול המון, וכול זה ללא מטרה נראית לעין או אפילו הסבר.

22/12/2013 12:38

רובי, נכון? אני אחשוב על הצעתך. וכבר אמרתי, לא מעובד…
ספיר, מה שרע הוא שאנחנו עושים את זה כי הטבע גורם לנו ולא בגלל שאנחנו חושבים על זה או באמת רוצים את זה. ככה אנחנו וזה הרצון שלנו בלי שום סיבה מיוחדת, וזה קצת חסר טעם, לחיות רק כי זה הטבע שלנו, בלי שום משמעות, מטרה או היגיון מאחורי הדברים. בעיני ה"מטופל" זוהי התעללות מצד הטבע, להעביר אותנו דרך כול החיים האלה, לגרום לנו לרצות לעשות דברים שיימשיכו את החיים, ושלא לדבר על לסבול המון, וכול זה ללא מטרה נראית לעין או אפילו הסבר.
המעודדת, תודה על. העידוד. ועל איזה "פרק הבא" את מדברת בדיוק?

22/12/2013 12:39

אבל בסופו של דבר לכולם יש מטרה..

22/12/2013 12:57

אם כך תגידי לי את, מהי מטרת החיים? מהי המטרה המוגדרת שלשמה אנחנו כאן? לחיים אין מטרה, או לפחות אף אחד לא יודע בוודאות מהי המטרה. כמובן, אנשים מציבים לעצמם יעדים שונים וקובעים לעצמם מטרות, אך בואי ואגלה לך משהו: זה לא שווה כלום, כי בסוף כולנו מתים והכול יורד לטמיון, לא נשאר לנו כלום. ולפני שתנסי לענות שכן נשאר משהו ודברים בסגנון (אותם כבר שמעתי) תעני לי על זה: של מי ההישג כשאין את מי שהשיג את אותו ההישג? תביני, אדם שמת, איננו כאן יותר, הוא גרוע מזה בעצם, הוא אינו קיים, נמחק, כך שהוא לא מקבל שום דבר מכול זה, האדם המת לא ניהנה משום הישג, משום הגשמת יעד או הגעה למטרה, פשוט כי הוא איננו וכלפיו לא קיימים יותר יעדים ומטרות, כך שהוא לא משיג כלום בסופו של דבר. הוא השיג בחייו ובמוות הכול נמחק כלפיו. אז ברור שאם היעדים שאנו קובעים לעצמנו הם תכלית החיים, החיים שלנו חסרי טעם בצורה שעלולה לשגע בנאדם שישים לב לזה. אלא אם כן את דתיה ואז כמובן הכול הרבה יותר יפה והחיים ורודים. השאלה היא – האם זה באמת ככה, או שהכול בראש שלך (וזה עדיין נשאר תירוץ נהדר להישאר שפוי, אפילו אם הכול רק בראש).

22/12/2013 13:19

עצוב.
כתוב היטב.

22/12/2013 13:31

חחח לקח לי קצת יותר מידי זמן להבין, אני חושבת שזה מכיוון שהתלהבותי גברה עליי בעת הקריאה.
בהתאם לציפיות- איכותי, מקורי ובעיקר מעניין.
אני אוהבת שאתה כותב על הקיום ועל מטרת החיים, הדעה שלך בנושא זה מרתקת!
תמשיך לסחוף אותי

22/12/2013 15:46

אדם שמת לא נמחק, עצם העובדה שאתה הכרת אותו, שידעת שהוא מת בכלל, אמורה להגיד לך משהו. כשמישהו מת אנחנו זוכרים אותו. לא צריך שכל העולם ייזכור אותו לדורות, מספיק שאתה זוכר אותו בליבך.
חוץ מזה, אולי הוא השיג את ייעדו לפני מותו. אם רופא החליט שלהיות רופא זה הייעוד שלו, אז אתה לא יכול להגיד שהוא לא מצא אותו. אם ליצן החליט שלשמח ילדים זו ייעודו, כנ"ל.
אני חושבת שאתה (או אתה) מתרכז יותר מידי במוות, בזה שהוא מימלא הולך למות, אז למה לעשות משהו? למה לנסות לשנות משהו בבית שלי?
למה ללכת ללמוד, להתבגר, להתחתן, להרגיש דבר שנקרא 'אושר' ? הרי הוא ימות בסוף ובטח לא יזכה לכל זה שוב. הרי זה כמו כרטיס חינם חד פעמי לשימוש נכון.
ובכלל, לא משנה מה יגידו תיאוריות (אם יש כאלה, אני לא יודעת) אף אחד לא יכול לדעת מה יש אחרי המוות, אתה אפילו לא יודע אם אתה באמת רואה את ה'אור לבן' הזה.

22/12/2013 21:57

לא ממש מסכימה עם זה זה לא בדיוק הטבע שמשחק בנו זה יותר הגוף האנושי הרי הגוף האנושי רוצה להתרבות הגוף צריך את המזון הגוף צריך לנשום והגוף הוא גם מה שמת בסופו של דבר.
הקטע כתוב טוב (כמו תמיד) ומה שהוא מציג זו מחשבה יפה אך שגויה מעט (והסברתי זאת בתחילת התגובה).

22/12/2013 22:53

ספיר, כשאדם מת, נעלמת התפיסה הסובייקטיבית שלו. זה לא משנה אם זוכרים אותו, האדם עצמו, כלומר אותה האישיות, לא קיים יותר. רק כדי להמחיש, דמייני שניה שאת מתה, אוקיי? את לא קיימת… לא מרגישה כלום… לא חושבת כלום… כול ההישגים שלך אינם שלך יותר, פשוט כי את אינך והישג לא משתייך למשהו שאינו. עכשיו, היי! מישהו זוכר אותך! את קמה לתחייה, קופצת החוצה מהקבר ומתחילה לרקוד? לא! זה לא משנה שום דבר עבור הסובייקט המת… הוא נשאר מת בדיוק באותה המידה. המחשבות שלך בעניין, תסלחי לי, אבל הן נורא ילדותיות, "מתים חיים בזכרון שלנו", איך מידע השמור במוחו של האדם החי מחזיר לתחייה דבר שאינו קיים, או בכלל משפיע עליו?! אין שום קשר בין הזיכרון שלך בעניין אותו האדם המת לאדם עצמו, הזיכרון והאדם הם שני דברים שונים לחלוטין. מה שאת אומרת הוא כמו שאגיד שעכשיו שנת אלפיים, כי אני עדיין זוכר אותה, או שאגיד שהיא עברה פחות ולא לגמרי חלפה בגלל שאני זוכר אותה. הזמן שעבר לא קיים עוד, ובדיוק כמוהו האדם המת, לא משנה איזה מידע יש במוחנו לגביו. וחוץ מזה, המטרות הפרטיות שלנו אינם מטרת החיים המוגדרת, כלומר, להיותנו קיימים, לחיים שלנו עצמם, אין מטרה, או לפחות לא מטרה נראית, וזה שאנחנו ממציאים לעצמנו מטרות לא משנה את העניין, הגם ששוב, המטרות שאנו מציבים לעצמנו הן די חסרות ערך מבחינה אולטימאטיבית.
עכשיו את, שקד! קודם כול, "הטבע האנושי" מכירה? ככה שזה כבר לא שגוי אף לשיטתך, אך אני חושש שכלל לא ירדת לסוף דעתי בעניין. הדעה שרציתי להציג בסיפור היא שהטבע מעצב את צורות החיים כך שימשיכו את "גלגל החיים" (כמו שספיר היטיבה להגדיר), כלומר הגוף שלנו נהייה רעב כי הברירה הטבעית, או הכוח הטבעי שאחראי על עיצוב אורגניזמים, עיצב אותו כך, כדי שיחיה. הרעיון הוא שישנו איזשהו כוח שמעצב את כול הגופים של כול היצורים כך שיחיו וימשיכו את החיים. מוסכם?
כול השאר, תודה על התמיכה.

22/12/2013 23:34

אהבתי!
יש עומק, רעיון יפה ומקורי :-)
ואני חייבת לציין שאני לא מסכימה איתך בכלל XD

23/12/2013 11:16

למה?

23/12/2013 13:53

אני מאוד מסכים, ובכלל אהבתי מאוד את הסיפור. תן לי לצטט לך שורת שירה גאונית (שלי אומנם, אבל עדיין גאונית):

אנשים הם כמו ילדים קטנים.
חושבים שהם גדולים, על אף שאת העולם עדיין אין הם מבינים.
רק אותם אנשים ספורים שהכירו באי הבינם את המציאות, עשו את הצעד הראשון אל עבר הבגרות.

24/12/2013 06:56

ממש הגזמת בהערכת השירה שלך, היא סבירה, לא יותר, הרעיון נחמד, אבל זה ממש לא כתוב בצורה פואטית.

24/12/2013 07:25

כנראה שלא קראת הרבה פרוזה בחיים שלך, ושגם אתה מושפע משטויות בסיסיות.

26/12/2013 08:47

אמרתי שהשירה סבירה! לא אמרתי שזה זבל, רק שזה לא גאוני כמו שאתה חושב שזה. התכוונתי לומר שאין בקטע שום דבר מיוחד, כלומר, גם אני יכול לכתוב משהו בסגנון. לעלות על רעיון יפה ולכתוב אותו, כול אחד יכול, החוכמה בשירה היא להציג את הרעיון שלך בצורה מיוחדת, זה מה שהתכוונתי לומר.

26/12/2013 10:47
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך