די לבריונות! לכולנו מגיע חיים טובים!

זה היומולדת שלך ואפחד עודלא התייחס אלייך
אפחד לא שם לב שאת קיימת
הם כאילו שכחו ממך
אמרו מזל טוב
אבל אפילו בלונים לא הביאו לך
את נזכרת שגם היום בבצפר הם הרביצו לך
ללמרות היומולדת
הם קיללו אותך
את נכנסת לפייסבוק
ובמקום ברכות את רואה קללות
״תתאבדי כבר״
״נמאסת״
״זונה״
״עוד שנה שרדת? מתי תתאבדי״
״איכ אולי תמותי כבר״
״עוד שנה את חיה לא מספיק 15?״
את מסתכלת מהחלון
וחושבת כמה יהיה קשה לקפוץ אתזה
זה לא יכאב כי מקומה 6 פשוט מתים בלי לסבול
ואז את חושבת לחכות טיפה לראות אולי הכל ישתנה
את מסתכלת מהחלון ומדמיינת את העולם בלעדייך , בעינייך העולם בלעדייך יהיה מושלם לאנשים יהיה יותר שמח בחיים הם אפילו לא יזכרו אותך
את מסתכלת על המשפחה שלך שבדיוק יוצאת מהבית
את רואה שהם אפילו לא קוראים לך לבוא איתם וחושבת שאולי גם הם מעדיפים שתמותי
מה שאת לא יודעת זה שהם לא קוראים לך כי הם הולכים להככין לך מסיבת הפתעה
את רצה אחריהם מרוב ייאוש ושואלת לאן הם הולכים
הם אומרים לך שהם הולכים לקניות ולא שואלים אם את רוצה לבוא
את הולכת לחדר מתיישבת בעצבים ומתחילה לחתוך
בהתחלה ברגליים כדי שלא ישימו לב
אחכ עוברת לבטן
ואז גם ורידים
את מאבדת הרבה דם ומתחילה להירדם
לפני שהעיניים נעצמות את נזכרת בכל הדברים הטובים שהיו בחיים
ואז ברעים
ואז בטובים
ואז ברעים
עד שאת מתה
העיניים נעצמות ולא נפתחות עוד
בזמן שאת שוכבת על הרצפה שמסביבך שלולית של דם
מתקשרים אלייך כבר 10 פעמים
לנסות לקרוא לך לבוא למסעדה ששם כולם מחכים
כל החברים שעוד נשארו לך והמשפחה
עוברות שעתיים הם מתחילים להילחץ ובאים הביתה לבדוק מה איתך
הם רואים אותך
אמא שלך נשברת
אבא שלך מנסה לתפוס אותה ולנסות להרגיע אותה אבל הוא שבור גם כן
אחותך הקטנה לא מבינה מה היא רואה
אבל היא קולטת אותך שוכבת על הרצפה מלאה דם וההורים בוכים
היא בוכה גם

עברה כבר שנה
את מסתכלת מלמעלה
היית בטוחה שיהיו להם חיים טובים יותר בלעדייך
אבל טעית
ההורים שלך עדיין באבל
אמא שלך התפטרה מהעבודה ולא יוצאת מהבית, רק למקומות חשובים
אבא נהיה הגיבור של הבית, הוא קיבל את התפקיד של אמא שכל הזמן במיטה
הוא אחראי על הניקיון הבישול הוא עובד בשתי עבודות כדי שאחותך לא תרגיש שחסר משו הוא מנסה להראות שהכל בסדר אבל בלילות הוא לא מפסיק לבכות
אחותך מנסה להתנהג כאילו הכל בסדר
אבל כל דבר קטן שהיא עושה מזכיר לה אותך
והחברים שנשארו לך ? הם אלה שחיים בהרגשה שהם אשמים , כי אפילו מכתב פרידה לא השארת.
בישראל יש כלכך הרבה ילדים , שהסיפור שלהם יכול להסתיים ככה בדיוק, ולפעמים גרוע יותר.
די לבריונות.